ביקורת ספרותית על ההיסטוריונית מאת אליזבת קוסטובה

---

ביקורת אחרונה באתר?... עוד נראה.
הספר "ההיסטוריונית" כתוב לפי החוקים של ספרי המתח והפנטזיה:
יש בו מסתורין על ישות לא מהעולם הזה, סיפור בהמשכים שמסופר במכתבים בעיקר, אב שמספר לביתו (בלשון של מכתב/ספר רהוטה במיוחד, כי כך אנשי אקדמיה מדברים?)
ותופעות שמתקיימות רק בספרי מתח: הדמויות שנתונות בסכנה חושבות שזה רעיון מצויין להתבודד ולצאת מהמרחב המוגן שלהן וכמובן לעשות ההיפך ממה שאומרים להן ולצאת להרפתקה שנאסר עליהן.
הספר החזיק אותי עד הסוף והשפה והתרגום נפלאים, אבל ישנם כמה חוסר דיוקים שממש הציקו לי:
לדעתי דווקא סופרת שמתמקדת בהיסטוריה צריכה לטרוח מעט יותר בלימוד על הנושא המרכזי עליו היא כותבת.
הספר של סטוקר הוא בדיוני שמבוסס יותר על אליזבת ביתורי מאשר דרקול.
אמנם שניהם, בתקופות שונות, היו עשירים בעלי מעמד שהתעללו באכזריות בנתינים ואנשים שעשו טעות ונתקלו בהם,
אבל ביתורי גילתה את ה"ערפדות" וסחטה את דם הקורבנות מתוך מטרה להשאר צעירה ויפה כשדרקול סתם אכזרי בשביל הכיף+נקמה.
אפקט "צעיר לנצח" לא הובהר, כי אם כבר מתכננים להרוג את הערפד הראשי לא צריך לדעת איך הוא הפך לכזה.
הפריע לי שהסופרת התבססה על אגדות וסרטים מצויירים ולא קריאה אמיתית של האגדות,
כשהדמויות שבחרה כולן מסתובבות סביב ספריות ונוברות בספרים עתיקים.
נעיצת יתד מעץ חייבת להיות מעץ הצפצפה, ממנו נעשה הצלב לישו.
הרי ישו קדוש לפי הנצרות והערפדיות היא משהו אפל, שטני, שיש לנופף מולו צלב מכסף ושום שכאמור ריחו בלתי נסבל ליצור חשוך...
שיהיה ברור- שום (ובצל) ממריצים את הדם והופכים את האדם לפחות רוחני לפי כמה עוסקי דת וכתבים עתיקים.
אין קשר לריח.

העלילה עצמה מרתקת, המחסור בעובדות זעק לשמיים אבל הסופרת כתבה ספר לפי הכללים וזה מורגש.
הייתי שמחה אם לדמויות יהיה אוצר מילים שונה, ניסוח המכבים היה זהה ובאותה שפה.
זה מוריד מהאמינות.

ואולי היא תרים את הכפפה ותרשום על כמה פסיכים אחרים כמו אליזבת' בתורי או זיל דה רה.

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על ההיסטוריונית