זהו סיפורו של אלן קרלסון, שמאס בחיים התפלים בבית האבות, שלא התאים לו להשתתף בחגיגת יום הולדתו המאה שאמורה להחגג ברוב הדר, עם פוליטיקאי וצוות טלויזיה, שנמאס לו מהאחות המפשפשת בחפציו ומחרימה שתייה חריפה, והחליט - בהחלטה של רגע, כמו כל החלטותיו - לצאת מהחלון ולחיות. אלן קרלסון אינו כועס ואינו מודאג. הוא מניח ש"זה מה יש, ועם זה נסתדר" ואינו מבין פוליטיקה כלל: מבחינתו כל הסכסוכים מקורם ב"אתה טיפש! לא, אתה טיפש! לא אתה!" ואת כולם ניתן לפתור אם שותים מספיק אלכוהול ונרגעים...
הספר מקסים ביותר. אחרי כמה וכמה ספרים סקנדינביים שקראתי לאחרונה, כבר האמנתי שיש להם חיים נפלאים אבל אין להם הומור. (מה שמסביר את החיים הנפלאים...) בא הספר הזה והופך לי את התאוריה.
הסיפור מתנהל בשתי מערכות מקבילות: הרפתקאותיו המופלאות של אלן ורעיו בהווה, וחייו בעבר בהם לקח חלק (פעיל כמובן, בהשתתפותו האישית...) בארועים היסטוריים רבי השפעה והכיר מקרוב - ולא התפעל - את האנשים המשפיעים במאה בה הוא חי.
הספר כתוב בהומור רב, נע בין אירוניה לציניות וגולש לעתים לסאטירה. מעניין ומצחיק. הוא הזכיר לי באווירתו את "אפשר גם בלי קביאר" של סימל. צחקתי ונהניתי ממנו מאד. כדאי לכם!


















