ביקורת ספרותית על הזקן והים (2001) מאת ארנסט המינגוויי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 בדצמבר, 2018
ע"י אדמה


לספר הזה יש מספר תרגומים. חלקם בלתי נסבלים (עברית ארכאית). אני מציע לכל מי שרוצה ליהנות מהספר הזה לקרוא את התרגום החדש. זאת נחשבת ליצירה הגדולה ביותר של המינגווי.

אזהרת ספוילר, יש כמה נקודות שאני מגלה על הספר, יחד עם זאת לדעתי קריאת הסקירה לא תפגע בהנאה שבקריאת הספר.

אז על מה הסיפור?

הסיפור הקצר הזה מחולק לשלושה חלקים עיקריים:

הראשון – אקספוזיציה לסיפור כולו, שנפתח במשפט המקסים הזה "הוא היה איש זקן שדג לבדו בסירת דיג קטנה במֵימי זרם הגולף, וכבר שמונים וארבעה ימים לא העלה בחכתו ולוּ דג אחד."

לסָנטיָיגו הזקן היה נער שעבד אתו מאז שהוא היה בן חמש. לאחר 40 ימי 'דייג' שלא העלו דבר, הוריו של הנער לחצו עליו לעזוב אותו ולעבור לסירות מתחרות. למרות שהנער עוזב את סירתו של סנטייגו, ליבו לא עוזב את סנטייגו הזקן. בסיום כל יום עבודה הוא ניגש לסירתו של הזקן, עוזר לו לקפל את רשת הדייגים הריקה ואת המפרש, בעיקר מפיג את בדידותו של הזקן ואת געגועיו שלו.

סנטייגו והסירה הריקה שלו הפכו להיות ללעג בעיני שאר הדייגים. בעיני הזקנים הפך להיות מקור לרחמים. הנער שהתחיל להרוויח כסף בסירות אחרות פונה אל סנטייגו הזקן ומבקש לחזור לימים הטובים. סנטייגו שאוהב את הנער מסרב "אתה נמצא בסירה שיש לה מזל. תישאר איתם." הנער שהרוויח כמה פרוטות מבקש לקנות לזקן אוכל, הזקן בתגובה מבקש ממנו לחזור לשחק בייסבול. הנער לא מוותר ולחוץ עליו, בהמשך הזקן מתרצה ומסכים לקבל שני סרדינים, רק לאחר שהוא מוודא שהנער לא גנב אותם אלא רכש אותם מכספו.

החלק השני – הוא היום ה- 85 שמתאר את יציאתו של הזקן לים שבו הוא נסחף לים הגדול. שם הוא רואה את הדג הגדול ביותר שפגש בחייו. הדג נתפס בחכתו וכאן מתחיל מאבק ביניהם. הדג לא מוותר בקלות על חייו והוא נלחם בזקן במעין "משיכת חבל" שפעם הדג מנצח ופעם סנטייגו. קרב ההתשה הזה מוביל את הזקן לייאוש כללי עד שהוא מגיע למצב שבו הוא אומר "לא אכפת לי מי יהרוג את מי".

החלק השלישי – הזקן מצליח לצוד את הדג. הוא קושר אותו לדופן הסירה וחוזר חזרה לחוף. רק שבדרך לחוף הוא פוגש כרישים רעבים שרוצים נתח מהדג. שוב מתחיל מאבק בן הזקן לכרישים. הזקן מנסה בכל כוחו לשמור על בשר הדג. הוא מצליח מידי פעם להכות באמצעות צלצל כריש זה או אחר, אך בסופו של דבר הכרישים קורעים את כל בשרו של הדג פיסה אחר פיסה. כשסנטייגו הזקן מגיע לחוף הדבר היחיד שנשאר מהדג הוא השלד שלו.

על מה הסיפור בעיני?

אני חושב שכל הסיפור הזה הוא משל אחד גדול על החיים וחוסר התכליתיות שבהם.

כל מי שהתמודד עם מוות של מכר בטח תהה לא פעם על "משמעות החיים". אנחנו מגיעים לעולם לפרק זמן קצוב שבו אנחנו חיים. בתקופת חיינו אנחנו עסוקים במאבקים בלתי פוסקים בכל התחומים בלהשיג דברים, בשלב מסוים אנחנו מתים. כל מה שנשאר מאתנו הוא השלד שלנו שמעיד על כך שפעם היינו קיימים. אם כך, למה לצאת למסע הזה?

אם אני נשאל את הזקן האם היית חוזר על אותו מסע למרות שהתוצאה הסופית היא נקודת ההתחלה? אני חושב שהזקן היה משיב ללא ספק. כי החיים הם לא ההישגים שאנחנו צוברים, אלא החוויות של המסע עצמו.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אדמה (לפני שבוע)
תודה Pulp.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
כתבת מעניין ויפה. אם כי אני חושב שמגיעים לו חמישה כוכבים נוצצים ואני דוקא מחבב עברית ארכאית.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה בת-יה. זה בהחלט ספר שזוכרים.
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
את 'הזקן והים' למדתי בתיכון על כל המשתמע מכך. כולל ניתוח ומבחן. וב - 1968 סביר להניח שהעברית היתה ארכאית -:)
ובכל זאת, למרות ששכחתי את רוב הספרים שלמדנו אז, הספר הזה נתקע לי בתוך הראש. וזה אומר הרבה.
תודה, אדמה, על המסע לתוך הזיכרון.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה yaelhar, את צודקת במקרה של המינגוויי הקלישאה ההוליוודית נכונה "Less is more"
אדמה (לפני שבוע וחצי)
סקאוט, תודה.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה רץ, לשאלתך האדם מול הטבע הוא מאבק בלתי ניגמר שהלוואי ויפסק סוף סוף. הטבע לא נלחם באדם הוא רק מגיב למעשיו, להבדיל מהאדם ששואף לעליונות מול הטבע.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
Tamas, תודה. לשאלתך לספר הזה יש כמה הוצאות שונות וישנות, כנראה כי הם ראו בספר הזה מופת.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
מחשבות, אני מסכים איתך גם אני לא ראיתי טעם באזהרת ספוילר. אבל למישהו זה הפריע.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
ביקורת טובה.
אני לא מחבבת במיוחד את המינגוויי, אבל לדעתי הוא טוב יותר בסיפורים קצרים (כמו זה) מאשר ברומנים שלו.
רץ (לפני שבוע וחצי)
ביקורת יפה מושקעת ומעוררת מחשבה. לאדם לעומת תעצומות הטבע. האם הזקן משקף איזון בין מאבק לחיים ולמוות במסגרת כוחות הטבע? אני חושב שזה כול כך רלוונטי כעת להתגרות האנושית של האדם בטבע.
Tamas (לפני שבוע וחצי)
יפה. מספר תרגומים?? למה להשקיע בכל כך הרבה?
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
ספר מעולה!!
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
הרגישות לספוילרים אולי במקומה בספרי מתח. באחרים זה לא ממש עקרוני. הרי הדרך לתגליות עקרונית.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה חני, תקראי זה ספר קצר רק 90 עמודים.
חני (לפני שבוע וחצי)
פשוט עשית לי נחת לקרוא את הסקירה היפה. את הספר טרם קראתי.
נשמע ספר פילוסופי ששר בין השורות.
תודה.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה דורון, התלבטתי לא מעט אם לכתוב אזהרת ספויילר, עכשיו שאתה מציג את הנושא אני אוסיף
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה Rasta, אני חושב שהקשר והפרידה מהנער הוא סימבולי להתבגרות שלנו ופרידה שלנו מהילדות.
היציאה לאוקיינוס הגדול מסמלת את היציאה לחיים הבוגרים עם כל הסכנות שבהן.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה אושר, זה בסה"כ 90 עמודים. לקורא מנוסה כמוך זה לא ייקח יותר משעתיים של קריאה.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
החיים קצרים מדי וחבל לא לקרוא את המינגווי, הפסד גדול.
דורון (לפני שבוע וחצי)
תודה אדמה. ביקורת איכותית ומעניינת אבל חסר לה רק דבר אחד והוא.. אזהרת ספויילרים!
אושר (לפני שבוע וחצי)
תודה אדמה.
החיים נראים לי קצרים מדי בשביל לקרוא ספרים של המינגווי.
חוץ מהספר "למי צלצלו הפעמונים", כתביו לא עניינו אותי במיוחד.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
שני דברים תפסו אותי חזק בספר הזה: האחד - החברות שנוצרה בין הזקן והנער, יותר מחברות, קשר של אכפתיות ודאגה, אהבה חזקה בין השניים. המינגווי תיאר ממש יפה את הקשר הזה שלהם. השני - התיאורים של הים והמקום של האדם בעולם, קטן ולא רלוונטי, כסירה קטנה ושברירית בלב אוקיינוס כחול ועוצמתי.
אין ספק שמדובר ביצירת מופת.
כתבת יפה, תודה.
אדמה (לפני שבוע וחצי)
תודה אסיה, זה סיפור קצר ויפה אין לי ספק שאת תהני ממנו.
אַסְיָה (לפני שבוע וחצי)
הביקורת שלך ממש גרמה לי להסתקרן בנוגע לספר, אוסיף אותו לרשימה שלי. כתבת יפה מאוד אדמה :)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ