ביקורת ספרותית על הזקן והים (2001) מאת ארנסט המינגוויי
ספר טוב

---

לספר הזה יש מספר תרגומים. חלקם בלתי נסבלים (עברית ארכאית). אני מציע לכל מי שרוצה ליהנות מהספר הזה לקרוא את התרגום החדש. זאת נחשבת ליצירה הגדולה ביותר של המינגווי.

אזהרת ספוילר, יש כמה נקודות שאני מגלה על הספר, יחד עם זאת לדעתי קריאת הסקירה לא תפגע בהנאה שבקריאת הספר.

אז על מה הסיפור?

הסיפור הקצר הזה מחולק לשלושה חלקים עיקריים:

הראשון – אקספוזיציה לסיפור כולו, שנפתח במשפט המקסים הזה "הוא היה איש זקן שדג לבדו בסירת דיג קטנה במֵימי זרם הגולף, וכבר שמונים וארבעה ימים לא העלה בחכתו ולוּ דג אחד."

לסָנטיָיגו הזקן היה נער שעבד אתו מאז שהוא היה בן חמש. לאחר 40 ימי 'דייג' שלא העלו דבר, הוריו של הנער לחצו עליו לעזוב אותו ולעבור לסירות מתחרות. למרות שהנער עוזב את סירתו של סנטייגו, ליבו לא עוזב את סנטייגו הזקן. בסיום כל יום עבודה הוא ניגש לסירתו של הזקן, עוזר לו לקפל את רשת הדייגים הריקה ואת המפרש, בעיקר מפיג את בדידותו של הזקן ואת געגועיו שלו.

סנטייגו והסירה הריקה שלו הפכו להיות ללעג בעיני שאר הדייגים. בעיני הזקנים הפך להיות מקור לרחמים. הנער שהתחיל להרוויח כסף בסירות אחרות פונה אל סנטייגו הזקן ומבקש לחזור לימים הטובים. סנטייגו שאוהב את הנער מסרב "אתה נמצא בסירה שיש לה מזל. תישאר איתם." הנער שהרוויח כמה פרוטות מבקש לקנות לזקן אוכל, הזקן בתגובה מבקש ממנו לחזור לשחק בייסבול. הנער לא מוותר ולחוץ עליו, בהמשך הזקן מתרצה ומסכים לקבל שני סרדינים, רק לאחר שהוא מוודא שהנער לא גנב אותם אלא רכש אותם מכספו.

החלק השני – הוא היום ה- 85 שמתאר את יציאתו של הזקן לים שבו הוא נסחף לים הגדול. שם הוא רואה את הדג הגדול ביותר שפגש בחייו. הדג נתפס בחכתו וכאן מתחיל מאבק ביניהם. הדג לא מוותר בקלות על חייו והוא נלחם בזקן במעין "משיכת חבל" שפעם הדג מנצח ופעם סנטייגו. קרב ההתשה הזה מוביל את הזקן לייאוש כללי עד שהוא מגיע למצב שבו הוא אומר "לא אכפת לי מי יהרוג את מי".

החלק השלישי – הזקן מצליח לצוד את הדג. הוא קושר אותו לדופן הסירה וחוזר חזרה לחוף. רק שבדרך לחוף הוא פוגש כרישים רעבים שרוצים נתח מהדג. שוב מתחיל מאבק בן הזקן לכרישים. הזקן מנסה בכל כוחו לשמור על בשר הדג. הוא מצליח מידי פעם להכות באמצעות צלצל כריש זה או אחר, אך בסופו של דבר הכרישים קורעים את כל בשרו של הדג פיסה אחר פיסה. כשסנטייגו הזקן מגיע לחוף הדבר היחיד שנשאר מהדג הוא השלד שלו.

על מה הסיפור בעיני?

אני חושב שכל הסיפור הזה הוא משל אחד גדול על החיים וחוסר התכליתיות שבהם.

כל מי שהתמודד עם מוות של מכר בטח תהה לא פעם על "משמעות החיים". אנחנו מגיעים לעולם לפרק זמן קצוב שבו אנחנו חיים. בתקופת חיינו אנחנו עסוקים במאבקים בלתי פוסקים בכל התחומים בלהשיג דברים, בשלב מסוים אנחנו מתים. כל מה שנשאר מאתנו הוא השלד שלנו שמעיד על כך שפעם היינו קיימים. אם כך, למה לצאת למסע הזה?

אם אני נשאל את הזקן האם היית חוזר על אותו מסע למרות שהתוצאה הסופית היא נקודת ההתחלה? אני חושב שהזקן היה משיב ללא ספק. כי החיים הם לא ההישגים שאנחנו צוברים, אלא החוויות של המסע עצמו.

» ביקורות נוספות של אדמה
» ביקורות נוספות על הזקן והים (2001)