ביקורת ספרותית על אלה תולדות מאת אלזה מורנטה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 באפריל, 2012
ע"י שוקי שמאל


הנובלה "אלה תולדות" (במקור La storia כלומר היסטוריה ו/או סיפור) היא לטעמי יצירת מופת התובעת את מקומה בשורה הראשונה של ספרות המאה ה-20.
העלילה מספרת את תולדות חייו של ילד אחד בשם אוזפה החופפים פחות או יותר את תקופת מלה"ע ה-2, ועוסקת בהשפעת המלחמה על בני האדם.
מבחינה פוליטית אלזה מורנטה ובעלה (לפני כתיבת הספר)אלברטו מוראביה היו חברי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית המייצגת את האירו-קומוניזם החדש במערב אירופה של אחרי המלחמה.
בספר ובפרט באפילוגים הפזורים בספר ומתארים בקצרה את ההתפתחויות הבינלאומיות בזירה הפוליטית במקביל להתפתחות העלילה, אכן ניכרת התפיסה המרקסיסטית של מורנטה ובעלילה עצמה ניכרת השפעת הריאליזם האכזרי של ברתולד ברכט.
אלא שבעלילה עצמה נפרץ הסכר האידיאולוגי ע"י כישרון המספר והנכמרות האמהית של מורנטה (שלמיטב ידיעתי לא היו לה ילדים). התמה המרכזית של ספר זה היא מוטיב הקורבן, ה-Agnus Dei, שה האלוהים הנושא בעוון העולם, בדמותו של הילד המלאכי אוזפה.
המוטיב השני בדמות הפייטה (אם הרחמים) אם האלוהים, מופיע בדמותה של אמו של אוזפה, המורה היהודיה-למחצה אידה ראמונדו. האישה השברירית נושאת על גבה את כל סוגי הסבל האנושי: האפלייה הגזעית, הדיכוי החברתי, עוני, מחלה, אונס ומוות.
דמויות אנושיות שונות מופיעות במהלך העלילה כדי להשלים את השילוש הקדוש הזה אלא שהן כושלות בשל חטאי הבשר. תואם לחלוטין את יחודיותו של ספר זה, שאת השילוש משלימה לבסוף הדמות העל-טבעית ובו בזמן ריאליסטית, של הכלבה בלה, אמו השנייה של אוזפה. תמונת הקיום האנושי המרחף בין הנשגב לחייתי.
המוטיבים הנוצריים הקלאסיים האלו מרוממים את הספר הזה לרמה של קינה מטאפיזית ופסימית על אלה שאינם מובילים את ההסטוריה אלא נשרכים בעקבותיה ומשלמים את מחירה. בתנופת הקולמוס שלה, בוראת מורנטה יש מן האין, סוג חדש של היסטוריה: היסטוריה נשית ואמהית.
לא לחינם, זכתה יצירה זו לביקורת נוקבת ולעיתים אף עויינת של אנשי הרוח מן השמאל האיטלקי, אשר ציינו את רוח הייאוש והאנטי-אידאולוגיה הנושבת בין דפיו של ספר זה.
יש בספר זה קטעים חלשים יותר, אך בתוך המרקם של הספר הזה, הם תמיד יוצרים את הרושם של הסופרת המתמהמהת במתכוון וממאנת בטרם המכה הבאה המתרחשת לבוא על גיבוריה האהובים-אומללים. רגעי האושר שלהם תמיד טראגיים בקטנותם.
ראוי לסיים בתאורו של סטיבן ספנדר {The NY Review of Books} המתאר את מורנטה כך: "A storyteller who spellbinds ..."
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ככל הנראה הספר היפה ביותר שקראתי. סקירה מצוינת.
חמדת (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי ,תמיד אפשר למצוא תובנות חדשות





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ