ביקורת ספרותית על קהילת האבודים מאת אולה גרויסמן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 באוגוסט, 2014
ע"י שוקי שמאל


בבדיקה קטנה שערכתי גיליתי כי ספר זה זכה לביקורות לא קלות ולא אוהדות. אני יכול להבין את הביקורות הללו, אך לטעמי יהיה חבל אם הקורא העברי יחמיץ ספר מעניין.
דומה שאכזבת קוראים רבים מספר זה קשורה לסיבה שהביאה אותם (ואותי) לקרוא אותו. חידה היא בעיני ישראלים רבים כיצד קהילה שכולנו ראינו את הקשר שלה לספר ולספרות כמו קהילת העולים הרוסית, דוקא היא התגלתה כשתוקי של הספרות הישראלית. אני לא יכול להעלות בדעתי אף ספר אחר שנכתב ע"י ועוסק בחייהם של עולי שנות ה-70 וה-90. גם אני באתי לספר זה מתוך רצון להציץ אל המציאות הנעלמת של העלייה הרוסית.
בספר זה תקוות אלו נועדו להתאכזב. בניגוד למובטח בהצגת הספר ("תנופת כתיבה וירטואוזית ממש"), זהו ספר קשה לקריאה. בחציו הראשון העלילה ממש לא "זורמת" ורק מי שלא מרים ידיים מגלה איך במחצית השנייה העלילה, בתנופה כמעט בלתי מורגשת הופכת לסוחפת וקריאה. לאולה גרויסמן יש טכניקת כתיבה טובה מאד, אבל רק מי שמחפש את הדברים האלו מגלה אותם.
הסיפור הוא רומן היפר-ריאליסטי המתאר דינמיקה של כת המתגבשת סביב גורו של סדנאות להעצמת האישיות ומנהיגות. אלי אורקין, הגורו, מציע לעולים את הגאולה האישית בשפתם הם. בנושא זה לא מצליחה המחברת לצקת עניין רב או לגלות חידוש כלשהו. ייחודו ושבחו של ספר זה היא בגלריית התמונות של אנשי העלייה הרוסית המתוארת בספר זה.
בתחום זה, אולה גרויסמן מפתיעה מאד. ראשית, לטעמי, סול בלו ויענקל'ה שבתאי נוכחים בספרות של גרויסמן הרבה יותר מטולסטוי, גוגול או אפילו ונדיקט ירופייב. בעוד ענת (אנה) אחת מגיבורות הספר בוחרת להיות "רוסיה" ,הסופרת גרויסמן בכלל לא מתאמצת להיות סופרת רוסית. הטריק הספרותי הזה חושף את חוסר השחר של הבחירה ה"רוסית" של מהגרים רוסיים רבים. גרויסמן כותבת על עצמה כך: "אני רוסיה ללא התרבות, ישראלית ללא המדינה, ויהודיה במדינה של נוצרים. אני קצת בריטית אבל לא אנגליה - כי זה פשוט בלתי אפשרי. אני זרה בכל זהות ואני כותבת על זה, וחושבת על זה הרבה."
שנית, בניגוד לרוב ספרות המהגרים, בפרט הישראלית, הספר אינו סב סביב שיח של התקרבנות וסיפורי קיפוח. היחס השלילי והעלבונות המילוליים הם דו-צדדיים וילידי המקרה ולא מבטאים איזושהי מציאות של קיפוח או אפלייה. הישראלים האחרים בספר זה הם תפאורה נייטרלית המלווה את הגיבורים ולא קובעת ושולטת בגורלם לשבט או לחסד. דוקא מתוך העמדה הזו הקורא הישראלי מיטיב להוודע לקשיי הקליטה הפיזית ובעיקר הנפשית ולמשבר ההגירה של העולים הרוסים. הזרות והאטימות שלהם אינה אידאולוגית או תגובתית-מחאתית. היא פשוט תולדת הנסיבות וכורח המציאות. מה שהופך אותה לא לאקט של בחירה אלא לאקט של גזירת הגורל.
נראה שאישיותה של גרויסמן, ה"זרות הקבועה" שלה לא מאפשרת לה לכתוב ספרות "מקומית" או "נחרצת" או פורצת דרך ושאפתנית באידיאולוגיה שלה. אבל יהיה זה חבל אם משום כך הקורא העברי יחמיץ את הרומנים של הסופרת המתוחכמת והרגישה הזו.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעולה. הוא ממתין לי בערימה. תודה
רץ (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ניתוח מאוד מעניין וטוב של סופרת השייכת לעלייה הרוסית, והאופן שהעובדה הזאת משתקפת בכתיבה
yaelhar (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מרתקת.



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ