אני רוצה להמליץ לכל קוראי "סימניה" המעוניינים להחזיק בדעה מבוססת ומנומקת על הסכסוך הישראלי-פלשתיני לרוץ ולקרוא את חלום הצבר הלבן של <mark>מירון</mark> בנבנישתי. בכל תחום של הידע האנושי ישנם ספרים מסויימים שהם בבחינת טקסט יסוד של הנושא. ספרו של בנבנשתי הוא כזה. לעת הבחירות הבאה עלינו, אפשר יהיה לומר בשקט לכל מועמד שינסה ל"הרצות" לכם את עמדתו המלומדת מבלי שקרא את הספר הזה, שהוא אינו יודע על מה הוא שח.

לספר שת

הספר נכתב בשנת 1965 ע"י תלמיד של חוקר תקופת הצלבנים הידוע יהושע פראוור. בניגוד לעבודותיו האקדמאיות ההיסטוריות המרשימות של פראוור ספר זה פונה לקהל הרחב ולמטיילים שמעוניינים להכיר את מבצרי הצלבנים הקיימים בישראל ובכך ייחודו.

הספר פותח בתקציר היסטורי קצר ומעניין על התקופה ומסביר את הצורך במבצרים, סוגי המבצרים ושיטות המצור בתקופה.
ממשיך בסקירה על המבצרים העיקריים ומבצרי המשנה בישראל. כל מבצר זוכה

הביטוי "עלינו על ההר" כבשנו אותו הוא חלק מהטרמינולוגיה השגורה של המטיילים, ההליכה היא בחלקה ממש אובססיווית, כי לא בהכרח הולכים בשביל.

כדי להגיע למקום ספציפי, הטיול עצמו הוא סוג של טקס, יש בו כל המאפיינים של פעילות טקסית, סמלית:

מוכרחים להשתתף, לא להפסיד שום פרט, להריח, לטעום, להקשיב, כמו פעילות טקסית מקובלת , הכול מעוגן בסדר מוכתב מראש, והמשמעות של הטקס, במקרה הזה, היא כיבוש",

ספר חשוב. כשמו כן הוא: אוטוביוגרפיה של התפכחות. המחבר הוא בן הארץ, שהזמן שחלף גרם לו בהדרגה לשנות את דעתו על המדינה העברית ועל חיי היהודים עם הערבים בארץ ישראל. היתרון לקורא הוא התמודדות עם נקודת השקפה אחרת: לא ימנית, המאשימה את הערבים במצב הנוכחי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ומציבה דרישות שונות תמורת הסכמה לוויתורים כאלה ואחרים, ולא שמאלנית, המאשימה את היהודים במצב שנוצר ועורגת להפרדה מדינית מלאה כפ

שטחים, יהודים וערבים – זו כותרת המשנה של הספר. מה כבר אפשר לחדש בנושא הטחון לעייפה הזה? שנדמה שהזמן עוצר בו מלכת? מה גם שהספר יצא לאור ב-1988. אבל זו הנקודה שמנסה להעביר המחבר – הכיבוש אינו זמני, ואנו נמשיך שוב ושוב לשמוע על ועידות ותכניות שלום על הרקע של פיגועי טרור ופיגועי נקמה, כל עוד נמשיך ונשכנע עצמנו שזהו מצב זמני. במבט לאחור, קשה שלא לראות את הצדק בדבריו, ופעמים רבות נדמה שניתוח האירועים וה