ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 24 במרץ, 2012
ע"י עדי


"אינני יודעת דבר פרט לכך שב- 11 באפריל 1983 ילדתי בן, ולא חשתי מאומה..."

הספר הזה מלא בשנאה,
ואני לא בהכרח מדברת על שנאה שמובילה ילד בן 16 לטבח המוני, אלא בשנאה לכל דבר שהוא לא אתה.
היה לי קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, להתחבר לדמותה של האם שנותרה מאחור, שצריכה להתמודד עם היום שאחרי עד סוף חייה,
היה לי קשה בעיקר כי האישה שניבטה אלי מבעד לאסופת המכתבים לאהובה היא אישה יומרנית, נרקיסיסטית, ואף אכזרית, ואלו התיאורים שהיא בחרה לתאר את עצמה, אני סך הכל מסכימה איתה.

לא כולם חייבים להיות הורים,
לא לכולם העולם צריך להרשות להביא ילדים.

אני אולי נאיבית או לא מציאותית, אבל אף לנוכח הזוועות ששומעים מידי יום ביומו, אני מסרבת להאמין שאנשים נולדים רעים, מסרבת להאמין שתינוק בן שנה וחצי הוא מרושע, אלא שאולי יש לו אמא ששקועה בעצמה, שלא מסוגלת לאהוב אנשים נוספים.
זה לא מסביר לי תמיד איך מתרחשים מקרים מצמררים כאלו, ובכל זאת אני מסרבת להאמין.
החצי הראשון של הספר הוא קשה לקריאה, לפחות לי, מתוארת בו מציאות חיים שיכולה להתרחש בכל מקום, אישה צעירה שמביאה ילד לעולם מהסיבות הלא נכונות, מהם הסיבות הנכונות?

קווין הקטן מתואר כילד שטני, מה שגורם לאימו לחשוב בפחד על תינוקה של רוזמרי, לא יכולתי שלא לחשוב, שהילד הקטן הזה, משווע כל כך לקבל אהבה מהמקום היחיד שסגור בפניו,
הקורא ממשיך לקרוא את סיפור החיים, כאשר הוא יודע מראש שבהמשך יתבצע רצח מזוויע,

אני חייבת לחזור שוב אל אותה האם, השכם והערב מונה את מגרעותיה של החברה האמריקאים, אולי מגרעות העולם כולו, ושוב חוזרים על עצמה תיאורי האמריקאי השמן הזולל בלי סוף, על זה האוגר ממון ונכסים בעוד היא נהנת מיתרונות דומים, האם חוסר קבלת האחר, היומרנות, הגאוותנות, הם אלו שהובילו את בנה להשיג את תשומת לבה במחווה של שנאה?

דמיינתי את קווין, במשך 16 שנים מתמודד בעולם של אם שאינה מסוגלת לאהוב, בעצם, היא מסוגלת לאהוב, כל דבר חוץ ממנו, ואב שמנסה לפצות על הכל,
וזה לא תרוץ, זה אף פעם גם לא יהיה תרוץ,
אבל זה גרם לי לחשוב.

"בשעה שהתינוק התפתל על שדיי ודחה אותם בתיעוב, הגבתי כמהו ודחיתי אותו מעלי. ומאז ואילך נאבקנו זה בזה בפראות מתמדת..."

בסוף המאבק נגמר, אך על כר הדשא, כמו בכל מלחמה, ישנם פצועים.

אולי זה לא יפתור את כל הבעיות שבעולם, אבל חייבים לדבר על זה.
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עדי (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אני מסכימה עם אפרתי ברור לי שחוסר אהבה אינו הדבר שהפך את קווין לרוצח, והרי גם לקורא היה ברור מן ההתחלה שמדובר בילד יוצא דופן, שהבריח את המטפלות וכו',
ולכן דווקא מה שאפרתי כתבה על כך שייתכן והוא ירש נטייה גנטית שנוסף לחוסר החיבה המולד הוביל לדבר שכזה.
אאני גם חושבת, כמו שקוראת הכל ציינה בצורה יפה, שמה שהופך את הספר למוצלח ביותר הוא הניואנסים שמלבד המילים הכתובות הופכים אל כל קורא לפרשנות אחרת,
ודובה, אני ממש מתנצלת אם הרסתי לך את הספר, ואני מרגישה די רע לגבי זה, אבל ממש מהפרק הראשון מצויין שקווין עושה את המעשה הנורא שעשה,אז אני עדיין חושבת שזה אינו ספויילר כמו לספר לך מה קרה לג'ק בסוף הסרט, אני מקווה שעדיין תקראי את הספר זה בהחלט מומלץ.
דובה (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
טוב למה לספר שהוא גרם למוות, הרי התחמקתי לא רק מהסרט והספר עד עכשיו תכננתי לקרוא, אבל די ברור לי שדיכאון שאחרי לידה הוא דבר רציני ולא ממש נתת לי זמן להבין. למה בלי להזהיר על ספוילר?
ככה הרסו לי את טיטאניק :(
קוראת הכל (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה, שהזכירה לי עד כמה הספר הזה מצמרר ואני דווקא הרגשתי בדיוק ההיפך ממך... שהאמא, עם כל הספקות שהיו לה, והקריירה, בכל זאת היתה אמא רגילה. נורמטיבית. שמשהו בקווין באמת היה שונה מההתחלה ולא באשמתה. לעומת זאת, הרגשתי שדווקא האבא היה לא הוגן, מנותק ואולי חלק מהאשמה נעוץ בו. בסירוב שלו לראות את המציאות. אבל זו הגדולה של הספר הזה בעיני. מה שעושה אותו לכל כך טוב. שהוא נכנס לך עמוק לנשמה, גורם לך לחשוב, הופך לך את הבטן, ולא נותן תשובה חד משמעית לשאלה 'למה'. בגלל זה חייבים לדבר עליו כל כך הרבה.
אפרתי (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
עדיין לא קראתי את הספר (מחכה על המדף) אבל אני חושבת שקווין ירש את הגנטיקה של אמו ולכן נעשה רוצח, ולא בגלל שהיה לא נאהב. כמו שכתבו קודמותי, ילד נאהב לא בהכרח גדל טוב וכן הפוך. החיים מסובכים בהרבה. אבל אם האמא עקרה רגשית יכול להיות שגם בנה יצמח כזה ולכן נעשה רוצח. מה שבטוח הוא, שילד לא נאהב פגום בנפשו גם אם לא מקצין עד כדי רצח.
בלו-בלו (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
מסכימה עם יעל. יש המון הורים רעים בעולם, ובכל זאת ילדיהם לא רוצחים.
מנגנון הנפש לא פשוט...
yaelhar (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אהבתי את הביקורת, אבל צריך לומר שאין חוקים ברורים: לפעמים כל האהבה שבעולם לא תספיק כדי שילד אחד יהיה טוב. וגם לאמא נרקסיסטית יש ילדים שאינם בהכרח רוצחים. קורה.
עדי (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
תודה:)
אוהבת לקרוא (לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
יופי של ביקורת. חייבים להגיד גם את זה.. :-)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ