לדעתי אם לא סיימת לקרוא את הספר- קשה להתייחס לביקורת שנתת בכובד ראש. בנוסף, ספר שמבוסס על במכתבים לא שונה מספר שנכתב בגוף ראשון, ולא חסרים כאלה.
אני, בכל אופן, חושבת שזה ספר מעולה.

וואו נטעלי, תודה רבה על תוספת הרקע המעניין. זה שופך אור אחר על הספר ומזמין קריאה.

הספר אינו חלופת מכתבים. הוא מציג מכתבים שכותבת אווה, הגיבורה, לבעלה לגבי זה שהילד נולד רק בעמוד 100 - הספר לא לפניי כרגע אבל הספר נפתח בכלל במציאות העכשווית של אווה, כשהיא עורכת קניות בסופר מרקט המקומי ונתקלת למגינת לבה באמא של אחת הקורבנות שבנה של אווה רצח.
אח"כ יש חזרה לעבר ובחינת היחס שלה כלפי אמהות בכלל, מן הסתם זה נושא שלא מתחיל בלידת הילד אלא קשור ביחסים זוגיים ובמחשבות של אווה כאשה בשנות ה-30 המאוחרות לחייה, קרייריסטית, אוהבת חופש ועצמאות וכו'.
אני מכבדת את הביקורת אבל לא מסכימה איתה ולדעתי הקביעה שקווין הוא פסיכופט והאם חשה רגשי אשם (כדבר כללי) היא פשטנית. מהספר בכלל לא ברור האם קוין נולד "רע" או שמא אווה היתה לא בסדר בדרך שבה היא גידלה אותו והתייחסה אליו מההתחלה (ולכן, פותחים בלבטים שלה עוד טרם לידתו). לדעתי, בכך בדיוק טמון כוחו של הסיפור - בשאלות שהוא מעלה ובכך שהוא אינו מספק להן תשובות חד משמעיות. זו גם הסיבה שקראתי אותו פעמיים (או שלוש) נוספות ואין לי ספק שאקרא אותו שוב.
בעיני הוא ספר מופתי והקול של האם מרתק. יש מתח אינסופי ותחושת אימה שמלווה את הסיפור כי בסופו של דבר, יש בו הרבה מאוד חלקים שאפשר להזדהות איתם ולחשוב עליהם, כמו הציפיות החברתיות והתרבותיות כלפי אמהות. האם אוהבים ילד בכל מחיר, או שקורה, כפי שאווה אומרת לקווין שלא תמיד אוהבים את הילד.
את מה שפירשת כרגשי אשם אני פירשתי כבחינה ותגובה לציפיות הכ"כ מוטבעות האלה (בעיקר בחברה הישראלית ובספר - בחברה האמריקאית שמגולמת בעיקר ע"י דמות הבעל. דוקא אווה, שהיא ארמנית במוצאה, רואה את הדברים אחרת ולכן יכולה גם להרהר ולערער עליהם).

אם זו *חלופת* מכתבים אז זו התרשמות של שניים שמחליפים ביניהם מכתבים לא? או שלא הבנתי למה התכוונת ב"ואנחנו שומעים רק התרשמות של צד אחד". ><>< אהה, רק בעמוד 100 הוא נולד, אז מה היה עד אז? ועד כדי כך הפריעו לך 'רגשות האשם' ?