“כשהדמויות בספר רוצות לתאר את קתרין סלופר, בתו היחידה של הדוקטור המכובד נהוג להשתמש בעיקר במילה Poor,
קתרין המסכנה, שאינה מבינה מי היא בכלל, אינה יודעת מה טוב עבורה,
היא לא יפה ולא חכמה, אין לה חינניות מיוחדת, מסכנה...

כמעט מכעיס לקרוא עד כמה כולם לא מחשיבים אותה, דנים בחייה, מחליטים בשבילה ולא טורחים לשאול מה היא רוצה.
ככל שממשיכים לקרוא יכולים לראות בבירור את התפתחותה של קתרין בדרך לעצמאות מחשבתית,
היא אט-אט מפרידה את עצמה מהדמויות הנשיות (הלא מועילות) והגבריות (בעיקר אביה ומאוחר יותר גם מוריס).

הספר הזה בהחלט מזכיר את אוסטין ודיקנס, כל דמות נמדדת בראש ובראשונה בכמות הכסף שיש לה, וגם הסיפור הזה הוא משהו בין טרגדיה לקומדיה,עצוב ומרגיז לקרוא איך כולם מפעילים מניפולציה על חייה וכספה של קתרין בעוד היא עצמה סך הכל מנסה לרצות את כולם.
הדמויות בהחלט משעשעות (רובן של הדמויות הנשיות בסיפור הן נבובות, ותמימות עד כאב)
הדיאלוגים מהנים והסיפור כתוב היטב.

בסיום הספר קתרין מתגלה כבחורה חזקה ועצמאית, היא למודת כאב לאחר שהאנשים החשובים והאהובים בחייה אכזבו אותה, אבל היא לא אותה בחורה חלשת אופי, היא כבר יודעת מי היא ומה היא רוצה, ויש לה כוח להילחם על זה.

קלאסיקה יפה וקריאה מאוד, שמעלה הרבה מאוד שאלות לגבי מעמדה וערכה של האישה.
(למרות שאני לא בטוחה שלזה שאף הנרי ג'יימס)
אני ממליצה לאחר הקריאה בספר זה לראות את הסרט שיצא ב-97 אומנם עם מעט שינויים כמצופה אבל עדיין עושה עם הספר חסד.”