ביקורת ספרותית על לנצח - בני האלמוות #1 מאת אליסון נואל
בזבוז של זמן

---

טוב, לנצח (טם טם טם טם)
~ בואו נחזור ליום שנתקלתי בספר הזה והחלטתי לקנות אותו~
זה היה החופשה משפחתית לקיבוץ יחיעם. נסענו לנהריה לאכול צהריים, למסעדת ה"פינגווין". אם פעם ביקרתם בה, אתם יודעים שיש במקום בתוך המסעדה חנות ספרים. תמיד שהיינו שם ( בערך פעם בשנתיים) הייתי מזמינה אוכל ונעלמת לתוך החנות ספרים. הייתי נתקלת בספר מעניין, והייתי מבקשת שיקנו לי אותו. בדרך כלל הסכימו.
אוקיי, אז במקרה זה החנות היתה סגורה. התאכזבתי, רציתי לקנות ספר! אבל בדרך חזרה נתקלנו בחנות ספרים. מיד גררתי לשמה את כל המשפחה. קניתי שני ספרים. אחד מהם היה הספר לנצח.
הוא היה נשמע לי מעניין.. ילדה שקוראת מחשבות ורואה הילות סביב אנשים לאחר תנועת דרכים שעברה משפחתה. נשמע מעניין, לא? מותח?
אז זהו.שלא.
התברר לי שהיה בסך הכל היה מסופר על סיפור אהבה קיטשי ומעצבן . מאוד . דמויות שלא סבלתי אף אחת מהן. לא היתה עלילה, או תוכן.
~אוור, הדמות הראשית~
במילה אחת, מושפלת. לא משנה כמה פעמים דיימן(שאני תכף אדבר עליו) נעלם והיה מגעיל אליה היא המשיכה לסלוח לו. לא סבלתי אותה.
~דיימן~
לא סבלתי אותו. דמות מגעילה, נצלנית. איכס. אני ממש לא מבינה למה אוור אהבה אותו.
~החברה הכי טובה של אוור שאני לא זוכרת איך קוראים לה~
לזה קוראים חברה הכי טובה? מוצאת לעצמה קבוצות תמיכה משונות. מחליפה את אוור בחברה אחרת. זאת מי שאוור בחרה כחברה הכי טובה?
~הידיד של אוור~
הוא היה קצת יותר סביר. אבל עדיין הוא היה קצת מוזר.

אם היו ממני מבקשים לתאר את הספר במילה אחת, הייתי אומרת אכזבה. תחסכו לעצמכם את הקריאה בו.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על לנצח - בני האלמוות #1