ביקורת ספרותית על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3 מאת סוזן קולינס
ספר בסדר

---

אוקיי, אז ככה: עורבני חקין יצא וכמובן הלכתי לקנות אותו בערך יומיים שלושה לאחר יציאתו. חשבתי שלא יהיה טעם לכתוב ביקורת על הספר הזה, אלא להיצמד לדעות של אחרים אבל טעיתי. שום דעה כאן לא משקפת את דעתי על הספר.
עורבני חקיין הוא מותח , מצמרר, מעניין. אבל היה בו משהו אחר, הוא היה שונה משאר הסדרה. לא רק כי הוא סיים אותה. הוא פשוט.. שונה. הגיבורה הראשית שבורה לגמרי. זה הופך את הספר לאמיתי, למציאותי. אבל הסיטואציה הזאת בעיקר ביאסה אותי.
החלק הראשון, כרגיל כמו במשחקי הרעב ובהתלקחות, קצת פחות מעניין (מרכז האימונים, סבבי הניצחון). השני מעניין הרבה יותר, והשלישי הוא החלק המעניין מכולם.
יש מוות, יש הרוגים. גיבורים רבים מתים . זאת מלחמה. מציאותית, כואבת.
מה שעצבן אותי (ספווילר) היה ההתייחסות למוות של שתיים מהדמויות הראשיות, והפרדה בין קטניס לגייל.
ראשית, המוות של פיניק. פיניק היה אחת מהדמיות המרכזיות והאהובות בספר. אין למוות שלו כמעט התייחסות. במהלך שתי שורות בודדות הוא מת. קטניס אומנם גואלת אותו מייסוריו, אבל כמעט לא מתייחסת למוות שלו. היא ממהרת לעלות לדירה אחרת למחסה והורגת אישה שקוראת לעזרה. זה מעצבן אותי. איפה הרגשות האנושיים כאן? נכון, זאת מלחמה. אבל עדיין. הוא היה קרוב לקטניס (פיניק).
שנית, המוות של פרים. במשפט אחד מתואר המוות שלה (:"ואז שאר המצנחים מתפוצצים") . לא הבנתי בהתחלה שהיא מתה. זה לא היה ברור. וכמובן, פרק לאחר מכן הגיבורה נמצאת כבר לאחר המקרה, לוקחת מנות של מורליפיום . אני חושבת שהיה יותר מרגש, יותר עוצר נשימה לראות את התגובה של קטניס ישר לאחר המוות של פרים. אני חייבת לציין שפרים הייתה אחת משתי הדמויות האהובות עלי, ואף על פי כך, לא הזלתי שום דמעה באף קטע מהספר.
הפרדה של גייל מקטניס. גייל היה דמות מרכזית מאוד בספר. הוא וקטניס היו חברים במשך שנים. ואז הוא פשוט הולך לו למחוז אחר. ככה נפרדים מדמות מרכזית כל כך?
שכחתי להוסיף משהו אז אני מתקנת בעריכה: שניה לפני סוף הספר, אחרי אינסוף התלבטויות בין פיטה לגייל, בעמוד האחרון של הספר, קטניס בוחרת בפיטה. מאולץ מידי, ניראה שהיא בחרה בפיטה כבחירת מחזל. וזאת פשלה של הסופרת, זה כמו שקטניס קמה יום אחד בהיר ואומרת: זהו, החלטתי שאני מאוהבת בו!!!! זה מעצבן.
למרות הטענות האלו שלי כלפי הספר, הספר הוא חזק ועוצמתי ומדהים וקראתי אותו במשך שעות בלי הפסקה. הוא השפיע עלי. מאוד. לראשונה הבנתי מהי מלחמה. הראשון הוא הספר הכי טוב, ואחריו השלישי. כל כך חבל שהסדרה הזו נגמרה.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3