ביקורת ספרותית על סיפורי ניק אדמס מאת ארנסט המינגוויי

---

"אין עוד מקומות כאלה" אומר ניק הצעיר לאחותו, כשהם עושים את דרכם ביער בראשיתי אליו הם נמלטו. אחריהם כרוכים שני פקחי ציד שתפקידם לתלוש את הילדים מהמציאות הדמיונית שבה הם מסתתרים. כי בעולם האמיתי לא צדים צבאים או תרנגולות-בר, בעולם האמיתי צדים בני אדם.
השזירה של הסיפורים באופן כרונולוגי ביחס לחיי הגיבור נותנת יצירה שהיא, בהרבה מובנים, יותר שלמה מרומן אחד גדול. אמנם מבחינה עלילתית הסיפורים לא ממשיכים זה את זה, אבל מבחינה רעיונית כן. כשאנחנו עוברים בין סיפורים הכל נשאר מבחינה רעיונית במקום בו הפסקנו, רק שהסמלים עוברים טרנסופרמציה לסמלים אחרים.
אנחנו לא זוכים לקרוא על פקחי הציד שיגררו את ניק מהמקום שאליו נמלט. במקום הפקחים מופיעה המלחמה, שגוררת את ניק הרבה יותר רחוק, מעבר לים. אלא שניק הוא כבר לא אותו ניק, עברנו סיפור, ויחד איתו - כמה וכמה שנים טובות. כעת ניק הגיע לבגרות והוא זה שגורר את עצמו לאירופה. מדוע הוא מצטרף למלחמה? כנראה מאותה סיבה שדייב מסטרס מ"סטונר" הצטרף. למרות כל הסיפורים הקודמים, ובראשם "הרוצחים", הוא עדיין לא הגיע להשלמה עם חוסר התוחלת של החיים.
האם מכך שנלחמים במקום מסוים, נובע שיש במקום הזה משהו ששווה להילחם למענו? ניק מאתר את התשובה במהירות, כשהוא מוצא את עצמו בבית החולים הסמוך לחזית, שם הוא מוקף בגברים אחרים שכל מה שמאחד ביניהם הוא חוסר התוחלת שהוביל אותם למקום משכבם. בדמיונו ינסה לשוב לאותו יער בראשית ולדיג בנהרותיו, אבל הוא כבר מזמן יודע ש"אין עוד מקומות כאלה" בחיים האמיתיים. בסיפור אחר, מרחיב המינגווי את הדיבור על שאלת המלחמה, כשהוא מציג את רב הסרן האיטלקי שמכיר ניק. גיבור מלחמה שעמד בתלאותיה הרבות, אך נתקף באזלת יד, תרתי משמע, מול חוסר הסיבתיות והאכזריות של החיים, דווקא במולדתו שהגן עליה.
אפשר עוד להרחיב את הדיבור על ניק ועל מה שקורה איתו הלאה, אבל עדיף שכבר תשמעו את זה ישירות מהמינגווי, יש לי הרגשה שהוא עושה את זה יותר טוב :)

» ביקורות נוספות של צבי
» ביקורות נוספות על סיפורי ניק אדמס