ביקורת ספרותית על וזרח השמש - ספריה לעם #56 מאת ארנסט המינגוויי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 בספטמבר, 2011
ע"י צבי


המלחמה נגמרה, ברוכים הבאים לדור האבוד. אצלנו הגברים אימפוטנטים והנשים מופקרות. אתם מוזמנים להשאיר את הערכים שלכם בכניסה ולשבת, היין שלנו עולה 0.30 לליטר.
המינגווי הצעיר מבטא ברומן הזה את הרשמים שלו משנות העשרים במאה הקודמת. אך למה הוא כתב את הספר הזה לפני "הקץ לנשק"? לכאורה זה מוזר לכתוב על דברים הפוך מסדרם הכרונולוגי, אבל כנראה שההתמודדות עם הספר הזה עוזרת לו להתחיל לכתוב על המלחמה עצמה, שכאן מוזכרת בצורה דלילה ועקיפה. אולי זאת הייתה המהות של התקופה – לנסות לשקם את מה שעשתה המלחמה, לספק לאנשים נחמה ולעורר בהם תקווה שהשמש תשוב ותזרח.
אבל איפה אפשר למצוא את הנחמה הזאת?
מה שווה האהבה כשאף אחד כבר לא מאמין בה?
מה שווה הזוגיות כשהיא תוצר של שיקולי תועלת?
מה שווה הכסף כשהוא מגיע במעטפות קטנות אליך בלי שתנקוף אצבע?
מה שווה הניצחון במלחמה כשאתה לא מרגיש חלק מאף מדינה?
ובכל זאת, כפי שאמר החכם באדם, "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת", ואפילו דור מחורבן כזה לא יכול למנוע מהשמש לזרוח שוב. אנחנו מקבלים הבטחה נוספת שהשמש תזרח מיהודי מודרני יותר, רוברט כהן. האיש שמראה לנו שגם בתקופה כזאת אפשר שיהיו לך ערכים, ואפשר שתילחם למענם. לכל החבורה הוא נראה כמו עלוב נפש שכופה את עצמו עליהם. הוא לא מתנהג לפי אותו קוד חברתי כמו שאר ה"גברים" בחבורה. מייק השיכור לא מצליח להבין מדוע העלבונות שהוא מטיח בכהן לא מרחיקים אותו מארוסתו. בסוף, אם לא הקהה את מוחו יותר מדי בשתייה, הוא יבין. גם המספר יבין, אבל לו השתייה לא תעזור. כדי להרחיק את כהן מעל ליידי ברט, יש צורך בגבר, ושניהם יודעים היטב שלהגדרה הזאת הם לא עונים.
סוף כל סוף, השמש זורחת. נער בן 19, נציג הדור הבא, עולה לזירה. שלא כמו שאר המטדורים מהדור הנוכחי, הוא אינו יוצר אשליה של סכנה. אצלו אין דברים מזויפים, הוא נמצא באמת בלב הסכנה כשהוא נלחם בפר.
ברט לא באמת אוהבת את הילד, אבל היא נמשכת אליו בגלל גבריותו (אותה סיבה שבגללה היא נמשכה לכהן). כהן רואה אותה עם הילד ומצפה כמובן לגלות עוד סמרטוט, אך כשהוא מרסק את פניו קם הילד שוב ושוב ומנסה להילחם, וכהן מבין שיש כאן גבר ומחליט להסתלק.
הגבריות שמהווה את הנושא המרכזי בספריו של המינגווי עלולה לפעמים להתפרש במובן הצר של אומץ וקרבות. כאן הגבריות מוצגת בצורה חד משמעית במובנה הרחב ביותר כדרך חיים, ובתור החומה היחידה שמגינה על האדם מלהיות מריונטה של החברה.
בעיניי זו ההוכחה הכתובה הראשונה לכך שהמינגווי גאון.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיר (לפני 14 שנים)
אחד האהובים עליי העלית פה כיווני מחשבה שלא חשבתי עליהם כשקראתי את הספר, כך שכבר הרווחתי משהו מהסקירה שלך :-)
צבי (לפני 14 שנים)
תודה רבה :)
שין שין (לפני 14 שנים)
יופי של ביקורת. הסקירות המעולות שלך מהוות תוספת ברוכה ל"סימניה". ברוך הבא, צבי. מקווה שתיהנה ותישאר.
עולם (לפני 14 שנים)
קראתי את הספר די מזמן וזכור לי שהוא הותיר בי תחושת דכדוך אכן, תיאור של חבורה ניהיליסטית החיה ברובה באוירה של דיכאון קיומי.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ