ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 21 באוגוסט, 2020
ע"י זאבי קציר
ע"י זאבי קציר
אל המינגווי חזרתי לאחר שנים רבות, יותר נכון עשרות שנים מאז קראתי את ספרו ״הזקן והים״, שהיה ספר חובה בבית הספר. לא סבלתי את הספר הזה...
קיבלתי המלצה חמה על ״סיפורי ניק אדמס״ מחבר שאמר לי שאיננו אוהב את המינגווי למעט הסיפורים הקצרים שלו.. הרעיון לאגד את סיפורי ניק אדמס, ששולבו לאורך השנים כאפיזודות בספריו של המינגווי, מתוך מחשבה ליצור רצף כרונולוגי ובעצם ליצור מעין רומן אחד שלם, נראה לי לכאורה רעיון מבריק. דא עקא כשהתחלתי לקרוא הרצף לא ממש קיים וכמעט כל סיפור עומד בפני עצמו ללא התחלה וסוף ידועים... הסיפור הראשון שהתחלתי לגלות בו עניין כלשהו היה ״הרוצחים״ והסיפור השני ממנו כבר ממש התלהבתי היה הנובלה ״אין עוד מקומות כאלו״. גם הסיפור ״אבות ובנים״ שחותם את הספר היה חביב מאד אבל כל השאר מבחינתי פיהוק אחד גדול. בסיכומו של דבר הספר מקבל ממני שלושה כוכבים ולולא הנובלה שהזכרתי הייתי נותן רק שניים...
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זאבי קציר
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
חני, הייתי צריך לתחום את האסבול במרכאות...
אני תמיד נותן צ׳אנס ומקסימום אם יהיה גרוע לטעמי אנטוש...
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
למה לך בכלל לסבול..
לך על האהובים
החיים קצרים☆☆☆☆ |
|
|
זאבי קציר
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
חני יש לי בהמתנה עוד 2 ספרים שלו...
למי צלצלו הפעמונים וזרח השמש... אז בהזדמנות אסבול שוב ;)
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
זאק זה כמו תבשיל טוב.
או שמתחברים או שלא.
תעזוב את המינגווי לאלה שאוהבים:) |
|
|
גלית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
מה שיעלהר
ד.א הרוצחים נחשב כפסגת הפרוזה הקצרה.
אני ממש לא התחברתי להמינגווי ,תודה למורה בתיכון ולמשרד החינוך, אבל בבגרותי ניסיתי את סיפורי ניק אדמס מה שגרם לי לנסות עוד רומנים שלו - וזרח השמש לדוגמה - מה שגרם לי לחזור לדעתי המקורית... מסיפורים קצרים שלו אני נהנית לגבי הרומנים - אני אוותר בינתיים. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה על ההערות המחכימות.
נראה לי שאני פשוט לא מתחבר לכתיבתו של המינגווי.. |
|
|
strnbrg59
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אין לצפות לרצף כמו-של-רומן
מיצירות שמחברם פרסם בנפרד. עם זאת, יש תועלת במאמץ לגלות רצף כזה, הרי כל מה שגורם לקריאה פעילה הוא דבר טוב. כשאני קראתי את זה, השאלה שהעסיקה אותי הייתה, מה קרה לאביו של ניק?
לדעתי זה ספר אדיר, אבל גם אין פלא שהוא משאיר פחות רושם פה. קודם כל הוא ממוקם באיזור שהתיירים מדלגים עליו (בערך, באמצע על קו ישר בין מפלי ניאגרה להר רושמור), בעיירות קטנות, לפני מאה שנים. כשאני קורא את הסיפורים האלה, אני ממש רואה, בדמיון, את אותם יערות ועיירות, ונזכר בטיפוסים כמו אחדים מהאנשים האלה; גדלתי 350 ק"מ דרומה משם (אמנם לא לפני מאה שנה) והאיזור ההוא היה יעד להרבה טיולים וחופשות משפחתיות. שנית, הרבה מהקסם של המינגווי חבוי בסגנון האנגלי שלו. סגנון מאופיין ב*איפוק מדוייק*: היחס בין מספר המילים לבין עושר התאיור, הוא יוצא מן הכלל. נהוג גם להוסיף שהלשון היא פשוטה, וזה נכון אבל תשעים שנה אחרי, הלשון הפשוטה שלו כבר איננה האנגלית של ימינו. מה שגם מוסיף לקסם, מה שקשה-עד-בלתי-אפשרי להעביר בתרגום. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
גם אני לא מתפעלת במיוחד מהמינגוויי ומעדיפה את סיפוריו הקצרים.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
