ביקורת ספרותית על סיפורי ניק אדמס מאת ארנסט המינגוויי
ספר מעולה

---

וואו, מזמן לא נהנתי כל כך מספר ! ניק אדמס החזיר אותי אחורה במנהרת הזמן אל "בית קטן בערבה", זוכרים ?! (הצעירים אולי פחות). סדרת טלוויזה שגדלתי עליה. כך הרגשתי שקראתי את מקבץ הסיפורים הראשון "יערות הצפון". אם זו ההתחלה אז יש למה לצפות. ואכן לא התאכזבתי ובהמשך הקריאה התרגשתי ונהנתי לא פחות ואפילו יותר. לזכותו יאמר: ניק אדמס נותן לך להרגיש שאתה שם, יחד איתו, ולכל מקום שהוא הולך.

"אין עוד מקומות כאלה" הסיפור הארוך בקובץ הוא הסיפור הכי מעניין לטעמי משום שמלבד הסיפור עצמו הוא מעלה תהיות ושאלות. הוא מספר על בריחתו של ניק יחד עם אחותו כדי להמנע ממוסד לעבריינים צעירים ועל סיפור אהבתם. "הוא אהב את אחותו מאוד והיא אהבה אותו יותר מידי. אבל - רק חשב - נראה לי שהדברים האלה מתאזנים בסוף. לפחות כך אני מקווה" (עמ'139) "בלאו הכי אני הולכת להתחתן איתך, אני רוצה להיות רעייתך על פי החוק המקובל." (עמ'142)

לספר מצורפת הקדמה אישית וסנטימנטלית מאוד, אך גם מעניינת של עוזי וייל. דבר שמכין אותך מאוד יפה לקריאה! "המינגווי כתב 23 סיפורים קצרים על עצמו, או על ניק אדמס אם תרצו. והסיפורים האלה נאספו אחרי מותו. וסודרו. והם מוגשים לפניכם עכשו כמו שהם: פיסות חיים, שמצטרפות לסמפוניה אחת גדולה". הסמפוניה של המניגוויי. נשמע יפה לצד הסמפוניות של מוצרט, בטהובן...ושוסטקוביץ האהוב עלי.

» ביקורות נוספות של חובב ספרות
» ביקורות נוספות על סיפורי ניק אדמס