ביקורת ספרותית על ענבי זעם (הוצאה מחודשת) מאת ג'ון סטיינבק

---

האם כבר הבשילו ענבי הזעם? כמעט בכל תקופה ובכל מקום – התשובה תהיה כן. אבל אם נשאל מה מעורר את הזעם, האם נקבל תשובה אחידה? "ענבי זעם" הוא תשובתו של ג'ון סטיינבק לשאלה האחרונה, והוא הספר הכי בלתי-מאוזן שיצא לי אי פעם לקרוא.
מבחינה ספרותית מדובר ביצירת מופת של ממש, המתארת בצורה ריאליסטית מצוקה אמיתית. עם הריאליזם, "ענבי זעם" מצליח לקשר לברית החדשה ולהעלות גם שאלות שהן מעבר לנושאים חברתיים.
מבחינה תכנית מדובר כאן בדמגוגיה זולה, אשר מונעת מהנחות אבסורדיות שנלקחו כאמיתות שאין לערער עליהן. הביקורת שלי תתייחס לפן התכני לא משום חוסר הערכה להישג הספרותי כאן, אלא כי ספר זה נכתב לשם אמירה כלשהי, ולא לשם היופי הספרותי לבדו.
בתור קפיטליסט מובהק, נראה היה צפוי מראש שלא אוהב את הספר הזה. אולם, מכיוון שאני מייחס חשיבות רבה לביקורת עצמית, אוכל להצהיר בפה מלא שתליתי בו תקוות רבות. האמנתי שסופר מוערך כמו סטיינבק, בעודו מלמד סנגוריה על הסוציאליזם, ילמד גם אותי כמה דברים מעניינים וייטע בי נקודות חדשות למחשבה, שאולי אפילו יעמידו בסימן שאלה את תפיסתי הנוכחית.
לצערי, איך הוא אמר ב"הערת שוליים" לסטודנטית שהגישה עבודה גרועה? "יש כאן הרבה דברים חדשים והרבה דברים נכונים. אבל כל מה שחדש לא נכון, וכל מה שנכון לא חדש". משפט זה, לשיטתי כמובן, חל באופן מדויק על היצירה שלפנינו. כדי שדעתי לא תשאר באוויר, אתאר לכם בדיוק מה חדש ולא נכון, ומה נכון ולא חדש.
סטיינבק מתמקד במשפחה אחת כדי לתאר את סיפורה האנושי, הן כיחידה משפחתית העומדת בפני עצמה, על חוקיה וקוד ההתנהגות הפנימי שלה, והן כטיפה בים, והדינמיקה שנוצרת בינה לבין משפחות אחרות.
המטרה של הסופר כאן ברורה, הוא מנסה להוכיח לנו שהסוציאליזם נובע מהטבע האנושי. הוא רוצה להראות שרוב האנשים, בחייהם האישיים, בגין טבעם האנושי ומוסריותם, מאמצים דרך חיים סוציאליסטית, ומכאן יהיה אפשר להבין שאך טבעי שגם המדינה והחברה תנהג באותה הדרך. זה שההתנהלות בתוך המשפחה היא סוציאליסטית – זה נכון, אבל אינו חדש, ונזכור שמה שמיושם בתוך המשפחה, אין זה אומר שיש לישמו בחברה כולה.
כאשר אנחנו מרחיבים את המעגל ובוחנים את היחס שבין המשפחה לאנשים חיצוניים, ניתקל בדבר מה שהוא בהחלט חדש, אבל בה בעת - כך אטען - גם אינו נכון. אנו רואים שהיחסים בין משפחות גם הם סוציאליסטים ביסודם. המשפחות שמצבן מאפשר זאת תומכות במשפחות חלשות יותר, ומתקיים איזשהו שוויון בלתי כתוב בין המשפחות. כל זה עושה הסופר באמצעות תיאורים של מצבים, שבהם מישהו נמצא בבעיה ואחרים נחלצים לעזרתו, כמובן ללא תמורה. הבעיה היא שאין בין תיאורים אלה לבין המציאות ולא כלום.
האם ראיתם פעם אמא, שבקושי מצליחה להאכיל את הילדים שלה היום, ואין לה אוכל למחר, שמוכנה לחלוק מזון זעום זה עם ילדים זרים רק כי גם הם רעבים מאוד?
האם ראיתם פעם ילד קטן, שלא הביא אוכל אל פיו מהבוקר עד הערב, מוותר על ארוחה לטובת ילד אחר רק כי הוא אכל אפילו פחות ממנו?
זה רק קמצוץ מתוך התיאורים המרובים, שההיסטוריה האנושית הוכיחה שבשקר יסודם. אם נסתכל על מקומות שבהם בני אדם רעבו באופן קיצוני, כמו למשל במחנות ריכוז ובמחנות עבודה במחשכי ההיסטוריה. שם, בני אדם, ואני חוזר, בני אדם ולא חיות, קרעו אחד את השני לגזרים כדי לזכות במנת המאכל הזעומה שבוודאי לא תספיק לשניים. זהו הטבע האנושי, וגם מי שמתבייש בעובדה זאת, אל לא לנסות להכחיש את קיומה, כי קיומה הוכח שוב ושוב על ידי המציאות.
למעשה, תיאורי המציאות המסולפים כאן כה רבים, עד שאפשר לחשוב שהספר נכתב בידי סופר קטן תחת פטרונותו של משטר אפל כלשהו, אולם ספר זה מוכיח שגם סופרים גדולים בארצות חופשיות, שוגים לעיתים בחזיונות שווא.
כעת נותר לסלק עוד עננה אחת שמעיבה על הראות של המציאות. בכתיבתו של סטיינבק נרמז, ולעיתים קרובות אף נאמר במפורש, כי כל אותו צער, כל אותם תחלואים ומצוקה אמיתיים שהוא מתאר, כולם נובעים מהקפיטליזם ומאי כינונה של שיטה סוציאליסטית שוויונית. וזה – גם אינו חדש וגם אינו נכון.
האם הקפיטליזם הוא זה שגורם ומאפשר לגזענות להציף את קליפורניה?
האם הקפטילזם טוען שלאנשי חוק מותר לפעול באלימות ובשררה כלפי אזרחים רק בשל מוצאם ומצבם הסוציו-אקונומי?
האם הקפטילזם מתנגד לחופש המידע? והאם בשיטה קפיטליסטית הונאה אינה נחשבת לעבירה פלילית?
האם קפיטליזם אוסר כינון חוק שכר מינימום, וחוקים נוספים הנוגעים להעסקת עובדים?
והשאלה העיקרית – האם ריכוז כל החברות והגופים הכלכליים בידי קומץ בשלטון הם שיביאו את התרופה לגזענות, האלימות, וסוף לניצול המגובה בהונאה? האם זה לא פתח לשחיתות גדולה אף יותר, לריכוזיות צפופה ולמושג שאנחנו מכירים כל כך טוב – "הון ושלטון"? מושג שנטבע רק משום שהשלטון מתערב באופן שוטף ובצורה לא מוגבלת בכלכלה.
אם לקצר, ואני רואה שצריך, הגורם העיקרי בעיני סטיינבק למצב הנוראי שהוא מתאר, הוא שבני אדם אינם שווים. אולם, בלי לציין זאת במפורש ובלי שנשים לב, הוא מכניס עוד גורם, ששרר באותם ימים אפלים בתולדות ארצות הברית – בני אדם אינם שווים בפני החוק. כפי שכולכם יודעים, שוויון בפני החוק הוא מושג יסוד בדמוקרטיה, ואין שום קשר בינו לבין שיטה כלכלית. שוויון בין בני אדם, לעומת זאת, הוא מושג מתעתע. שוויון כזה, כמו שניסיתי להסביר, נוגד את הטבע האנושי, ולפיכך – כפי שהוכיחה ההסטוריה לא אחת ולא שתיים – שוויון כזה יכול להיות מושג אך רק במרחץ דמים, ולהשמר רק תחת דיכוי טוטליטרי.

» ביקורות נוספות של צבי
» ביקורות נוספות על ענבי זעם (הוצאה מחודשת)