ביקורת ספרותית על האמן ומרגריטה (מהדורת 1999) - פרוזה # מאת מיכאיל בולגאקוב
ספר טוב

---

האם לפנינו ספר המחאה הטוב ביותר שנכתב אודות ברית המועצות?
ישו והשטן נוכחים כל כך ברומן, עד שאפשר לטעות בהתחלה ולחשוב שמדובר ברומן תאולוגי, אך מהר מאוד אנחנו לומדים ששתי הדמויות האלה משמשות את בולגקוב רק כדי לתאר לנו את ברית המועצות של סטלין.
בעמודים הראשונים של הספר אנו מתוודעים אל שני אנשי תרבות, האחד משורר והשני עורך כתב-עת. כל אחד מהם, במקום לגלות פתיחות ודעה חופשית כפי שהיינו מצפים ממנו, מציג את אחת מהגישות של ברית המועצות כלפי נושאים שהיא מתנגדת להם, במקרה הזה ישו. הגישה שמציג המשורר היא הכפשה, ולכן בשיר שהוא כותב על ישו הוא דואג להציגו באור השלילי ביותר. העורך, לעומת זאת, מציג את הגישה הרווחת יותר, והיא הכחשה. מי אמר בכלל שהיה אדם כזה? ישו מעולם לא היה קיים, הוא דמות בדיונית. אין יותר גישות חוץ מהשתיים האלה שמותר לאמץ, ו"האמן" שבהמשך הסיפור הוא העדות לכך.
לדאבונם השניים נתקלים בשטן, שמצידו, בשיא האירוניה של בולגקוב, מייצג את האמת ברומן. יש הרבה מקום לתהייה כיצד דבר כה שלילי יכול לייצג דבר כה חיובי, אבל התשובה היא פשוטה. במשטר טוטליטרי יש להיזהר מהאמת כמו מהשטן, וכך כל דמות שפוגשת בספר זה בשטן, כלומר מגלה את האמת ואינה מוכנה להתכחש לה, נרדפת, מבודדת מהחברה ונשלחת למוסד לחולי נפש או לכלא. למעשה רק מי שמטורף באמת יכול לשרוד בברית המועצות, והשטן מיטיב להראות זאת כשהוא גורם להמונים להתחיל לשיר באמצע הרחוב, ואף אחד מהם לא מעלה על דעתו שהוא או מי מחבריו מטורף.
את ביקורו של השטן במוסקבה חותם בולגקוב בצורה מבריקה, כשהוא מתאר את ה"חקירה" שהתנהלה בעקבות הנזק שהותיר אחריו השטן. ראשית, נעצרים עשרות אזרחים ששמותיהם דומים לאלו של השטן ופמלייתו (עילה מספקת, לא?). שנית, מכיוון שכמות האנשים שחזו בשימוש בכוחות על טבעיים גדולה מאוד (ולא ניתן לאשפז את כולם במוסד לחולי נפש) קובעת ועדה של פסיכיאטרים מנוסים כי חברי הפמליה הם מהפנטים בעלי עצמה בלתי רגילה שהשתילו את החזיונות האלה במוחותיהם של ההמונים. אם כל כך קל למנגנוני החקירה של ברית המועצות "להעלים" אירועים שקרו בנוכחות עדים, עד כמה יהיה לה קשה להעלים אנשים, רעיונות וזכויות? אז מה הפלא שסטלין הצליח להעלים עשרות מליוני אזרחים בלי שהעולם הנאור יידע על כך במשך עשרות שנים?

זהו ספר מחאה מצוין, מתוחכם ואירוני. בשביל מי שחי בברית המועצות, הספר הזה בהחלט שווה 5 כוכבים. מבחינתי, הספר הזה שווה "רק" 4, בגלל שהוא מעוגן כולו בתוך התקופה והמשטר שבו הוא נכתב. אין עיסוק בנושאים אוניברסליים ודברים שיכולים לגעת בנו היום, וההתבוננות בספר היא רק דרך צוהר של אותה תקופה, שהרומן מיטיב לתאר אותה אך לא מתאר שום דבר שהוא מעבר לה.

» ביקורות נוספות של צבי
» ביקורות נוספות על האמן ומרגריטה (מהדורת 1999) - פרוזה #