ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
בזבוז של זמן

---

הספר הזה מעצבן אותי. הוא נראה לי אחד הספריפ הפלצניים ביותר שקראתי בזמן האחרון הגעתי בקושי לעמוד מאה ואני לא מתכוון להמשיך לקרוא. מה שמעצבן במיוחד הוא שיש כאן שתי דמויות בשני סיפורים שונים אחת מהן היא שוערת בניין צרפתית(קונסיארג') היא מתואת בספר כאוטודידקטית גאונית שנהנית להתנשא מעל הדיירים "הרגילים" של הבניין שאינם חושדים בה כלל בבעלות על ידע פילוסופי עצום.כל העניין הזה זה נראה לי כל-כך לא אמין! כי אם היא כביכול בעלת ידע נפלא כזה מה בעצם מפריע לה למשל להיות מרצה בכירה באוניברסיטה? ולא שוערת-בית? הזיוף פה זועק בעיניי לשמיים! הדמות השניה היא של ילדה שכותבת את מחשבותיה העמוקות מיני ים מנתחת כל מיני עניינים מבחינה פילוסופית ולומדת להנאתה שימו לב יפאנית וכמו כן מראה ידע מפתיע בתרבות יפאן. לא היא לא זו שתלמד למשל סתם ככה אנגלית את זה היא משאירה לבני אדם פשוטים ורגילים
וגם היא עסוקה בלהתנשא על בני משפחתה "הפשוטים" (אימה רק עשתה דוקטרט בסיפרות ואביה ממלא תפקידים פוליטיים חשובים...) בקיצור המשותף לשתי הגיבורות הללו הוא ההתנשאות על סביבתן ואינני יכול להימנע מלחשוב ששתיהן מבטאות בעצם בתת-ההכרה את יחסה של המחברת עצמה (שהיא מרצה לפילוסופיה...) לסביבתה הקרובה... - מה שפשוט מגעיל בעיניי. למרות שלספר יש "קריאות" מסוימת הוא כולו זיוף בעיניי ולכן לא אמשיך לקרוא בו.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד