“אי שם בחופי אנגליה, על פסגת צוק שנושק לגלים, ניצב לו בית נטוש זה שנים (אפשר לדמיין בית רפאים). "אשדאון" – בית רחב מידות, מרובה חלונות, שלוש קומות – ומן החלונות משתקפים נוף הגלים, רחש וריח הים ואפשר כמעט לחוש את ריח המלוח של המים. ו..הדיירים בבית הקסום הזה - הנאים השכנים זה בעיני זה? סיפורנו עוסק ב"אשדאון" בשתי תקופות שונות: בעבר (1983-4) בית הרפאים נרכש ע"י האוניברסיטה והפך למעונות הסטודנטים (מקסים, נכון? השאלה – הטובים היו השכנים זה בעיני זה וזה לזה? הזרקור מונח על כמה מהסטודנטים שהתגוררו שם ושבעיות רגשיות שונות מטרידות אותם ומקשות על חייהם היומיומיים ושולחות אותם שוב ושוב אל מצב של שינה כמו גם משלבות אותם זה בזה והופכות אותם שותפים להתמודדויות. זו שסובלת מנרקולפסיה (מצב שיוצר בלבול ואינו מאפשר ללוקה בו להבחין בין מצבי שינה לערות בין חלום לבין מציאות) הפרעה שתהפוך למרכזית מתעתעת ומטלטלת בחייה. ההוא שסובל מתופעות רגשיות שמונעות ממנו אפשרות ליצירת קשרים חברתיים ותפקוד רגיל ומצב של שינה לדידו הוא נושא למחקר מדעי בהיותו, כמובן, מצב של הפרעה שלימים תהפוך למרכז מחקר חייו. ויש את זה שמצב של שינה הוא מהות חייו ולשם הוא מגיע (בורח) בכל הזדמנות אפשרית, שינה שמהווה בשבילו את הבילוי המרכזי כשהנאת חייו העיקרית היא החלומות המסעירים.. ולימים חלומות מסעירים בכלל ושינה בפרט יהפכו מבחינתו ובתשישותו לזיכרון רחוק ומתוק. ונעצור כאן... בהווה (12 שנים מאוחר יותר [1996]) הוסב המקום למעבדה ומרפאה לחקר וטיפול בבעיות שינה – נשמע לכם כמו מקום רגוע ושלו ומתאים. האמנם? ומי יפגשו שם, באותה מרפאת המחקר... והפרעותיהם ישתלבו זה בזה, תנחשו... תוך כדי צלילה אל שלבי תהליך השינה מתפתחת עלילה מקורית ומתוחכמת, מעט קומית מעט כאובה, יש שם לא מעט הפרעות אנושיות ומשתלב בה גם סיפור אהבה. זהו סיפור אנושי של אנשים על אנשים – זהו סיפור על הכוח שנאגר בשינה ועל אפיסת הכוחות בלעדיה. זהו סיפור על הכוח שנאגר באהבה ועל נטישת היכולות בלעדיה. זהו סיפור על החיבור שנוצר בין שותפים להתמודדויות. העלילה נעה במקביל בין שתי התקופות (ובתוך תהליך השינה) – תחילתה בתהליך הערות ובמעונות הסטודנטים – המשכה בשלבים 3-1 של השינה ובמעברים בין ההתרחשויות בשתי התקופות – וסופה המפתיע.. סוגר מעגלים ומעורר מחשבה והרהורים** וכולל גם את שלב 4 בתהליך השינה.. "מפגן ראווה מבריק...מתובל בהפתעות ממולחות ובסאטירה קטלנית" (מתוך התיאור על הכריכה) אז לטעמי התיאור מוגזם, אין פה מפגן ראווה מבריק אבל כן יש פה, כאמור, סיפור מתוחכם, מקורי שזורם יפה בין שתי התקופות ומבחר הדמויות ומעורר מחשבות והרהורים**. ** המחשבות וההרהורים שלי נדדו בין היתר אל הדיון המתנהל ממש בימים אלה אודות "היד הקלה" (בעיקר בקרב בני נוער וסטודנטים) של השימוש השכיח במשככי כאבים, רגיעונים למיניהם ותרופות מעודדות שינה, כשהתרופות הללו נתפסות כמעט כסוכריות. ואל הדיון האם נכון שימשיכו להימכר לכל דורש, בכל גיל ובכל מצב רגשי, בכל פארם שכונתי ללא כל פיקוח וללא צורך במרשם רפואי.. או שיש ונכון לעצור את השיטה. אז בין אם אתם עייפים או ששנתכם נודדת ובין אם אתם ערניים ומלאי אנרגייה, אם השיעמום תוקף קלות אפילו בימי החגים הארוכים שיגיעו בקרוב לטובה - קחו את הספר הזה – הוא לא ירדים ולא מדיי יעורר אך יש סיכוי שתמצאו בו עניין והנאה...”

“קבוצה של סטודנטים בגילאי ה - 20+, אשר חיה במעונות, מנהלת אורח חיים סטודנטיאלי אופייני לגיל ולמקום: לצד הלימודים הם חווים אהבות ראשונות, אכזבות, מפגשים חברתיים בבר המקומי, וויכוחים אידיאולוגיים בנושאים שונים, חלומות לעתיד… אלא שיתברר שהטיפוסים המתוארים אינם שגרתיים כלל ועיקר. הסיפור נמסר בשני מישורי זמן: לצד תיאור החיים במעונות, מתוארים החיים של כל אחד מחברי הקבוצה, 12 שנים קדימה: מה קרה לכל אחד מהם? האם מצא עצמו בתחום האישי? הזוגי? המקצועי? האם שבע רצון מחייו? האם חש שהוא במסלול להגשמת אותם חלומות שרקם, אז, כשהיה צעיר? אז זהו, מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים, מתברר שהחיים של כל אחת מהדמויות לא בדיוק משייטים על מי מנוחות. חלקם סובלים מבעיות שינה חמורות שמפריעות לתיפקוד ומשפיעות על מצבן הנפשי. אחרות לוקות באובססיות כאלה או אחרות, אשר גורמות להן למעשים קיצוניים. חייהן של הדמויות בבגרותן מצטלבים, כמה אירוני, במקום שבו שהו בצעירותם - אותו מבנה של מעונות הסטודנטים. כעת במקום פועלת מעבדה של חקר השינה ומרפאה להפרעות שינה. כמעט כל אחת מהדמויות מוצאת את עצמה מגיעה לשם, בין אם כחלק מהצוות הטיפולי במקום ובין אם כמופרעי שינה. השתלשלות העניינים מסקרנת, סימני השאלה הולכים וגדלים, הגבולות בין הרדיפה אחר מימוש החלומות לבין קריסה או איבוד הדעת, הולכים ומטשטשים, כפי שמטושטש הגבול בין שינה לעירות ובין חלום למציאות אצל חלק מהדמויות, ובעצם אולי גם לאורך כל עלילת הספר. מעניין. ואולי גם קצת מטריד.”

“אין כאן כלום. לכו לישון.”

“ספר פשוט מעולה, כתיבה טובה, דמויות עגולות ומעוררות הזדהות וסיפור מרגש. הספר נע לסירוגין בין שני זמנים, בהם שימש בנין כאכסניה לשני מוסדות שונים - בעבר מעונות סטודנטים, ובהווה כ"בית השינה" - מעבדת שינה מתוחכמת. הקשר בין שני המוסדות ויושביהם מתברר לאט לאט, עד לסוף המפתיע. אהבתי מאוד וחזרתי לקרוא שוב ושוב.”

“אי שם בחופי אנגליה, על פסגת צוק שנושק לגלים, ניצב לו בית נטוש זה שנים (אפשר לדמיין בית רפאים). "אשדאון" – בית רחב מידות, מרובה חלונות, שלוש קומות – ומן החלונות משתקפים נוף הגלים, רחש וריח הים ואפשר כמעט לחוש את ריח המלוח של המים. ו..הדיירים בבית הקסום הזה - הנאים השכנים זה בעיני זה? סיפורנו עוסק ב"אשדאון" בשתי תקופות שונות: בעבר (1983-4) בית הרפאים נרכש ע"י האוניברסיטה והפך למעונות הסטודנטים (מקסים, נכון? השאלה – הטובים היו השכנים זה בעיני זה וזה לזה? הזרקור מונח על כמה מהסטודנטים שהתגוררו שם ושבעיות רגשיות שונות מטרידות אותם ומקשות על חייהם היומיומיים ושולחות אותם שוב ושוב אל מצב של שינה כמו גם משלבות אותם זה בזה והופכות אותם שותפים להתמודדויות. זו שסובלת מנרקולפסיה (מצב שיוצר בלבול ואינו מאפשר ללוקה בו להבחין בין מצבי שינה לערות בין חלום לבין מציאות) הפרעה שתהפוך למרכזית מתעתעת ומטלטלת בחייה. ההוא שסובל מתופעות רגשיות שמונעות ממנו אפשרות ליצירת קשרים חברתיים ותפקוד רגיל ומצב של שינה לדידו הוא נושא למחקר מדעי בהיותו, כמובן, מצב של הפרעה שלימים תהפוך למרכז מחקר חייו. ויש את זה שמצב של שינה הוא מהות חייו ולשם הוא מגיע (בורח) בכל הזדמנות אפשרית, שינה שמהווה בשבילו את הבילוי המרכזי כשהנאת חייו העיקרית היא החלומות המסעירים.. ולימים חלומות מסעירים בכלל ושינה בפרט יהפכו מבחינתו ובתשישותו לזיכרון רחוק ומתוק. ונעצור כאן... בהווה (12 שנים מאוחר יותר [1996]) הוסב המקום למעבדה ומרפאה לחקר וטיפול בבעיות שינה – נשמע לכם כמו מקום רגוע ושלו ומתאים. האמנם? ומי יפגשו שם, באותה מרפאת המחקר... והפרעותיהם ישתלבו זה בזה, תנחשו... תוך כדי צלילה אל שלבי תהליך השינה מתפתחת עלילה מקורית ומתוחכמת, מעט קומית מעט כאובה, יש שם לא מעט הפרעות אנושיות ומשתלב בה גם סיפור אהבה. זהו סיפור אנושי של אנשים על אנשים – זהו סיפור על הכוח שנאגר בשינה ועל אפיסת הכוחות בלעדיה. זהו סיפור על הכוח שנאגר באהבה ועל נטישת היכולות בלעדיה. זהו סיפור על החיבור שנוצר בין שותפים להתמודדויות. העלילה נעה במקביל בין שתי התקופות (ובתוך תהליך השינה) – תחילתה בתהליך הערות ובמעונות הסטודנטים – המשכה בשלבים 3-1 של השינה ובמעברים בין ההתרחשויות בשתי התקופות – וסופה המפתיע.. סוגר מעגלים ומעורר מחשבה והרהורים** וכולל גם את שלב 4 בתהליך השינה.. "מפגן ראווה מבריק...מתובל בהפתעות ממולחות ובסאטירה קטלנית" (מתוך התיאור על הכריכה) אז לטעמי התיאור מוגזם, אין פה מפגן ראווה מבריק אבל כן יש פה, כאמור, סיפור מתוחכם, מקורי שזורם יפה בין שתי התקופות ומבחר הדמויות ומעורר מחשבות והרהורים**. ** המחשבות וההרהורים שלי נדדו בין היתר אל הדיון המתנהל ממש בימים אלה אודות "היד הקלה" (בעיקר בקרב בני נוער וסטודנטים) של השימוש השכיח במשככי כאבים, רגיעונים למיניהם ותרופות מעודדות שינה, כשהתרופות הללו נתפסות כמעט כסוכריות. ואל הדיון האם נכון שימשיכו להימכר לכל דורש, בכל גיל ובכל מצב רגשי, בכל פארם שכונתי ללא כל פיקוח וללא צורך במרשם רפואי.. או שיש ונכון לעצור את השיטה. אז בין אם אתם עייפים או ששנתכם נודדת ובין אם אתם ערניים ומלאי אנרגייה, אם השיעמום תוקף קלות אפילו בימי החגים הארוכים שיגיעו בקרוב לטובה - קחו את הספר הזה – הוא לא ירדים ולא מדיי יעורר אך יש סיכוי שתמצאו בו עניין והנאה...”

“קבוצה של סטודנטים בגילאי ה - 20+, אשר חיה במעונות, מנהלת אורח חיים סטודנטיאלי אופייני לגיל ולמקום: לצד הלימודים הם חווים אהבות ראשונות, אכזבות, מפגשים חברתיים בבר המקומי, וויכוחים אידיאולוגיים בנושאים שונים, חלומות לעתיד… אלא שיתברר שהטיפוסים המתוארים אינם שגרתיים כלל ועיקר. הסיפור נמסר בשני מישורי זמן: לצד תיאור החיים במעונות, מתוארים החיים של כל אחד מחברי הקבוצה, 12 שנים קדימה: מה קרה לכל אחד מהם? האם מצא עצמו בתחום האישי? הזוגי? המקצועי? האם שבע רצון מחייו? האם חש שהוא במסלול להגשמת אותם חלומות שרקם, אז, כשהיה צעיר? אז זהו, מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים, מתברר שהחיים של כל אחת מהדמויות לא בדיוק משייטים על מי מנוחות. חלקם סובלים מבעיות שינה חמורות שמפריעות לתיפקוד ומשפיעות על מצבן הנפשי. אחרות לוקות באובססיות כאלה או אחרות, אשר גורמות להן למעשים קיצוניים. חייהן של הדמויות בבגרותן מצטלבים, כמה אירוני, במקום שבו שהו בצעירותם - אותו מבנה של מעונות הסטודנטים. כעת במקום פועלת מעבדה של חקר השינה ומרפאה להפרעות שינה. כמעט כל אחת מהדמויות מוצאת את עצמה מגיעה לשם, בין אם כחלק מהצוות הטיפולי במקום ובין אם כמופרעי שינה. השתלשלות העניינים מסקרנת, סימני השאלה הולכים וגדלים, הגבולות בין הרדיפה אחר מימוש החלומות לבין קריסה או איבוד הדעת, הולכים ומטשטשים, כפי שמטושטש הגבול בין שינה לעירות ובין חלום למציאות אצל חלק מהדמויות, ובעצם אולי גם לאורך כל עלילת הספר. מעניין. ואולי גם קצת מטריד.”

“אין כאן כלום. לכו לישון.”

“ספר פשוט מעולה, כתיבה טובה, דמויות עגולות ומעוררות הזדהות וסיפור מרגש. הספר נע לסירוגין בין שני זמנים, בהם שימש בנין כאכסניה לשני מוסדות שונים - בעבר מעונות סטודנטים, ובהווה כ"בית השינה" - מעבדת שינה מתוחכמת. הקשר בין שני המוסדות ויושביהם מתברר לאט לאט, עד לסוף המפתיע. אהבתי מאוד וחזרתי לקרוא שוב ושוב.”