ביקורת ספרותית על איים בזרם (2006) מאת ארנסט המינגוויי
ספר מעולה

---

את הספר איים בזרם מעולם לא סיים ארנסט המינגווי לכתוב. הספר יצא תשע שנים לאחר שארנסט הצמיד דו קני לפיו ופוצץ לעצמו את המוח. הספר איים בזרם איננו קל לקריאה משום שהוא מורכב משלושה חלקים שזורים זה בזה אך נבדלים מאוד בקצב שלהם. הספר הולך ומגביר קצב לקראת הסוף שהוא מסתיים בספרינט מותח. אבל אצל המינגווי אין מילים מיותרות הכל נבנה כמו אצל רב אמן הכל מוליך אותך לאט לאט אל סוף בלתי נמנע. הרגש לא נשפך במילים גדולות ובהשתפכויות מלל, הרגש קיים ואפילו זועק אבל עליך הקורא מוטל התפקיד להבין אותו בין השורות, מהמילים הקטנות ובעיקר מההתנהגות של תומס האדסון, הדמות המרכזית ובמידה רבה בן דמותו של המינגווי עצמו. המוות נוכח מאוד בספר הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אכזרי ובלתי נמנע גם שמדובר במות האהובים עליך ביותר וגם במותך שלך. הסגנון ריאליסטי תמציתי ברור עד מאוד, קל לעצום את העיניים ולדמיין את האיים את הבארים האפלים, הדמויות ואת מסעות הדייג צייד. כמו בספרים אחריו של המינגווי, העולם שהוא מתאר הוא מאוד גברי, מאצואיסטי כמו שאוהבים לכתוב עליו מבקרים, וייתכן שלנשים יהיו מאוד לא קל עם ההשקפה הצרה הזאת, אך זה האיש וזו האמת שראה מול עיניו וכך הוא כתב. זהו ספר שלוקח אותך למסע ומטלטל אותך, אני אוהב מסעות מהסוג הזה, ממליץ לכם בחום לעלות על הסיפון ולהצטרף.

» ביקורות נוספות של gilc
» ביקורות נוספות על איים בזרם (2006)