ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 30 ביולי, 2010
ע"י עינתי
ע"י עינתי
אני מודה, הסיבה שבכלל הנחתי את הידיים על הספר הזה, מעבר לכך שמדובר בספר של המינגוי, היה האזכור שלו בשיר של מאיר אריאל (לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ).
כמו בעוד ספרים שקראתי ('למי צלצלו הפעמונים', 'וזרח השמש'), המינגוי מגדיר מחדש רגש איפשהו בסקאלה בין דיכאון, לעצב, לצער. ובעיני הרגש החדש שיוצא לו, עדין בצורה מדהימה. בצורה שחותכת בבשר. בצורה מרגשת. בצורה שלא פלא שאחרי זה כותבים עליה בשירים.
"..סבור היה שבאניה יוכל להשלים במידת מה עם צערו, בלי דעת עדיין כי אי אפשר להשלים כלל עם צער. אפשר לרפא אותו במוות ואפשר להקהותו או להרדימו בכל מיני דברים. גם הזמן חזקה עליו שהוא מרפא אותו. אבל אם הוא מתרפא על ידי משהו שהוא פחות ממוות, הרי הדעת נותנת שלא היה זה צער אמת".
ועכשיו עוד וידוי. קראתי את הספר הזה בתקופה של התאוששות משברון לב. גדול. כשאתה בתקופה הזו, הבשר שלך חשוף, וטקסטים כמו זה האחרון נספגים בך בצורה הכי עמוקה שיש. אתה מרגיש שאתה הכי 'מבין' אותם, מתחבר. יותר מתמיד.
הטקסט של המינגוי לכל אורך הדרך חורך אותך. הוא מצליח להעביר לך את התחושה שלו, האמיתית, בחיים (כאן זה המקום להמליץ לקרוא את קורות חייו, לאחר הקריאה של הספר), ואם הייתי צריכה להגדיר במילה אחת את המינגוי ואת הכתיבה שלו כנראה שהבחירה הייתה במילה נוגה.
שווה לשים לב למילים בשירים שאוהבים, לפעמים הן מגלות לנו עולם חדש של ספרים ממולצים.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עמיר
(לפני 14 שנים ו-10 חודשים)
בקשה קטנה
תכתבי עוד סקירות :-)
|
|
|
עידו
(לפני 15 שנים ו-1 חודשים)
ממליץ בחום
על "הקץ לנשק", קראתי דווקא את התרגום החדש, למרות שיכול להיות מעניין לקרוא גם את הישן במידה ואמיר תרגמו.
יפה כתבת, עידו. |
|
|
עידו
(לפני 15 שנים ו-1 חודשים)
ממליץ בחום
על "הקץ לנשק", קראתי דווקא את התרגום החדש, למרות שיכול להיות מעניין לקרוא גם את הישן במידה ואמיר תרגמו.
יפה כתבת, עידו. |
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
