ביקורת ספרותית על קעקוע התות מאת לורן הנדרסון
ספר בסדר

---

כשאין ביקורות לספרים שאני רוצה לקרוא זה מבאס אותי, אז אני תורמת את תרומתי הצנועה :)
הספר חביב. בתחום המתח הוא לא מבריק במיוחד, ונדמה שעלילת המתח היא סתם מין דרך לגרום לדמויות לעשות משהו ואפילו לא משפיעה נפשית יותר מידי על הדמות הראשית שדי לוקחת הכל בקלות.
מעניין לקרוא ספר שמתרחש בניו יורק בסוף שנות התשעים - לפני אסון התאומים, בתקופה שבה העיר היתה שונה למדיי מאשר היא היום.
חלק מהדמויות, ובראשן המספרת, מצחיקות ואפילו מאד - מצאתי את עצמי מצחקקת פה ושם - ללא ספק בונוס.
החיסרון האדיר של הספר הוא השפה והתרגום. למתרגם היתה עבודה מאד קשה, משום שסגנון הכתיבה הוא סרקסטי ועושה שימוש באינספור דימויים, שמות וביטויים לונדוניים ואמריקאים שהיו רלוונטיים בסוף שנות התשעים. הבעיה היתה שלמרות שהייתי סלחנית לתרגום בגלל הקושי הזה, עדיין מצאתי את עצמי לא מרוצה במיוחד מהתרגום. הדיאלוגים לא נשמעו טוב בעברית, ולאורך כל הקריאה התקיים אצלי בראש תרגום סימולטני לאנגלית שכנראה היתה שם במקור. שניה אני אפתח את הספר בעמוד אקראי ואביא דוגמאות. הנה, למשל: "הייתי כזה אידיוט! אבל יצאתי עד מאוחר בלילה הקודם, ועדיין הייתי מחוק, את מבינה?". או "באמת נדפקתי, נכון?". או "הוא טיפוס אמיתי, לא?". או "היא קיבלה יותר פרסום מאשר היא יכולה לבלוע". וכו'. לצערי לאור זאת הקריאה היתה מסורבלת ואיטית, וזה הוריד מחוויית הקריאה.
לסיכום, לא הספר המדהים של השנה אבל גם לא נפילה ובטוח שלא זלזול באינטילגנציה, אם רשימת הקריאה שלכם דלה בגלל שאתם בהסגר קורונה זאת לא האופציה הכי רעה שיש.

» ביקורות נוספות של עידיתה.
» ביקורות נוספות על קעקוע התות