ביקורת ספרותית על יקיצה מאת ניר ברעם
ספר בסדר

---

הקושי העיקרי שלי עם "יקיצה" הוא שרוב הזמן לא נהניתי מהקריאה.
המבנה של הספר, עם החזרות האינסופיות של תקופות וסצינות משמימות, משרתות את המסר היטב, אבל החוויה היא פשוט לא נעימה, ולמעשה רוב הזמן התבדחתי שמצחיק ששם הספר הוא "יקיצה", כי כל מה שהוא עושה לי זה דווקא להירדם.
הספר מתחיל להיות מתגמל רק כ-100 עמודים לפני הסוף, אז פתאום מתחילים פרטי הפרטים לשרת את הקורא בהבנת מערכת היחסים של הגיבור עם חברו, וגם של הגיבור עם עצמו.
ועדיין, לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהדמויות, ואני לא יודעת לומר כמעט שום דבר על הדמות הראשית, איזה מין בן אדם הוא. בכל פעם הוא מתנהג אחרת, פעם פזור נפש ופעם מבחין בכל פרט ופרט, פעם עצבני ופעם חומל, ובעצם חוץ מזה שיש לו נטיה לאלימות ולהדחקה, אני באמת לא יודעת עליו יותר מידי.
והערה אחרונה - אין בעיה להשאיר את הדמות הראשית בלי שם, אבל יש יותר מידי משפטים שהם בסגנון "יואל הלך לכיוון בית הספר, והוא פתח את השער" כשלא ברור אם "הוא" שייך ליואל או לגיבור - אולי זה בכוונה אבל זה מקשה על הקריאה ואף מתיש.

» ביקורות נוספות של עידיתה.
» ביקורות נוספות על יקיצה