ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 ביולי, 2011
ע"י דובה


יש לי בעיה עם אמנים שחוזרים על החומר של עצמם. אם זה בקולנוע במוזיקה או בספרות
- אני מבינה את הקושי בשנינות תמידית ובכל זאת אני מרגישה מרומה מגילוי של חומר ששוחזר.
יש לי את ההרגשה שאותו אמן חשב "לא ישימו לב", ואני רכשתי מסופר/תסריטאי/זמר לא כל כך מבריק אחרי הכל
(למרות שיש את משחזרי הדמויות והחומר שלהם באופן רענן ומלא חן, וזה מצריך כשרון מיוחד ונדיר).
אני קוראת את טוריו של יאיר לפיד בקביעות, והבנתי את אופי הכתיבה בטורים, בספרים, בפייסבוק ובקומיקס.
את כתיבתו של טומי לפיד אני לא מכירה בכלל, וגם לא את חייו.
לכן נמנעתי מלקרוא את הספר במשך כל כך הרבה זמן למרות שאני נהנת מכתיבתו של לפיד הבן.
נראה לי יומרני להכנס לראש של אדם, גם אם הוא אביך, ולכתוב מליבו את מחשבותיו.
אני מהאנשים המיושנים האלו שחושבים שאפשר לכתוב בשם מישהו רק כפרודיה חולנית או סאטירה בועטת, או שיעברו כמה עשרות שנים.
הופתעתי לטובה מהספר. הפרטים הקטנים שהתרחשו עוד הרבה לפני שלפיד הבן נולד, למשל, וגובו במסמכים, ציטוטים, תאריכים וכו'.
באיזה מובן הרגשתי שאני קוראת טור ארוך של לפיד, עם הציטוטים או הסיפור בהתחלה והפאנץ' בסיום כל פרק.
כבר שאלתי את עצמי עם טומי לפיד "חשב" בדיוק באופן בו חושב הבן שלו שכותב את הספר,
כשהא מעלה ציטוטים בראשו ומזחיז אמירות אירוניות. נראה שכן...
או שכך הבן כותב ודעותיהם זהות לגמרי.
נראה שלטומי לפיד אין התנצלויות על סגנון החיים הבורגני שבו חי, לא כילד עם חיי מלך ולא כפוליטיקאי שלקח את אישתו לחו"ל, וזה נדיר.
ציפיתי לראות איזו העתקה ישירה מאימרה ידועה של יאיר לפיד, אבל נתקלתי בעיקר באותן דעות בשינוי נוסח, וכבר נשמתי לרווחה
מפני שאני יודעת שיאיר מצטט את עצמו שבוע שלם, מהסטטוס של הפייסבוק לקומיקס, לבלוג, לטור השבועי וחוזר חלילה.
ואז זה קרה!!!
ראיתי העתקה שלמה מאחד מהטורים של שישי. כאן סגרתי את הספר, להחליט אם אני רוצה להמשיך לקרוא.
רמאי.
יש אנשים יותר מעניינים מטומי לפיד, ויש אנשים הרבה יותר משעממים שעל חייהם נכתב ספר.
חייו בהחלט היו מעניינים ומיוחדים, אפילו נדירים. ניצול שואה שמתקדם כפי שהתקדם, על חבלי העליה ותככי הפוליטיקאקה...
בגלל אותה רמאות קטנה של 3 שורות הבנתי שהעלילה אולי נכונה, רגשות הן של אדם אחר,
כך שלקרוא על חייו של טומי לפיד בויקפידיה יהיה נכון יותר למי שמתעניין בסיפורו של טומי לפיד והייתי צריכה לוותר על הספר.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אהוד בן פורת (לפני 14 שנים ו-3 חודשים)
בעיניי מוטיב חוזר ביצירות זה דבר טבעי, כמו שלכל אחד (לוא דווקא לסופרים) יש נטיה לשוחח על נושאים מסויימים שוב ושוב. יאיר לפיד נפרד בספר הזה מאביו, ולא משנה כמה הוא כתב עליו בעבר, אם בכלל, ואי אפשר שלא להתרגש מזה, במיוחד שזאת מחוות פרידה. אין ספק שהספר נכתב בסגנונו של יאיר לפיד, אך יחד עם זאת מי שיסיים לקרוא את הספר עד לתומו יבין איך הוא הצליח להיכנס לראש של אביו. ספר שמבחינתי הוא יצירת מופת, ולא משנה מה היתה דעתי בזמנו על טומי לפיד הפובלציסט.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ