ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד
ספר מעולה

---

ובכן, שאלתי את עצמי, כיצד ניגשים לכתוב חוות דעת לספר שמתקיימים בו שלושה דברים, הקשורים האחד בשני, כעין חצובה עם שלוש רגליים, שללא אחת מהן - היא תקרוס:
הרגל הראשונה, הכרותך (לא ברמה אישית) את הכותב, יאיר.
השנייה, היכרותך (שוב, לא ברמה אישית) את הדמות שעליו כתובה העלילה, טומי לפיד.
והשלישית, הכתיבה - הרגל שאמורה לייצב את השתיים.
ודבר מה המנקר בך הקורא שאולי, ורק אולי, שהדברים הנאמרים בספר, וכאן תיארתי אותם כ"רגל שלישית", אינם אובייקטיבים לחלוטין ואינם נותנים תמונה מושלמת ומלאה על טומי לפיד, דבר שעלול להפוך את הספר ל"ביוגרפיה משוחדת" - מצב בו אינך יודע למה להאמין.

הגיבור שעליו נכתב הספר הוא דמות שניסתה, וגם הצליחה יש לומר, להיות דמות ציורית, מעין 'ליצן החצר' של הפוליטיקה הישראלית - תואר שבו זכה טומי ביושר, גם אם הדבר היה כרוך הרבה פעמים ב"התבהמות", וזאת מאדם שהגדיר את עצמו כאינטלקטואל ומתורבת מוביל...
ההתנהגות השונה הזו התאפיינה בצעקות כאחרון תגרני השוק, חוסר סבלנות וסובלנות, יחס מזלזל ומלגלג וכינויי גנאי לאנשים שסביבו - אם זה בתוכנית "פופוליטיקה" הזכורה לרע בעיקר בגלל צעקותיו הרמות בניסיון להשתיק את המתנגדים לו, ואם בתוכנית "מועצת החכמים", שממש לא הבנתי מדוע הזמינו אותו אליה, ועוד פחות הבנתי את ההתעקשות שלא לשחררו לדרכו.

ולמי שתוהה על הפתיחה הלא שיגרתית והמתריסה שבה בחרתי לפתוח את חוות דעתי... מיד אקדים ואומר: כמובן שמוכר לי ה-משפט בהקשר למת, המחובר משלוש פרשות צמודות מהתורה, בספר ויקרא: "אחרי מות קדושים אמור" ומשמעותו יפה בעיני – לאחר שאדם הלך לעולמו, אל תדבר בו סרה... ברור שכולנו משתדלים לנהוג כך, מפני קדושת המת, אולם במקרה זה אנו מחווים את דעתנו על דמות שמצטיירת בספר (בהדגשה), שלא החמיצה שום הזדמנות לפגוע "בכל דבר שזז" ולכן היא, מטבע הדברים, חשופה לדעתם של כל הקוראים - וכמובן מזמינה דיון באופיה.
ומדי פעם כשראינו את הבן (העדין), מופיע בטלוויזיה לצידו של אביו, או מיד אחריו, נחמץ ליבנו למראה יאיר, החייב לשמור על מבע קפוא, לנוכח התנהגותו המבזה של טומי, אביו...

כל ההקדמה הארוכה שהבאתי, באה לשתפכם הקוראים, בשאלה האם תוכלו לאהוד את האיש, כשבידיכם מטען כזה עליו, ולגלות כלפיו אמפתיה, גם אם בנו - הסופר המוכשר והמתורבת יכתוב דברים שממש תתקשו להדביקם לאיש...?
ומכאן לספר.
כפי שציינו מספר קוראים לפניי, ואני מסכים איתם, יאיר עשה עבודה מצוינת כסופר, באיסוף החומר הנחוץ לסיפור, ובעזרת אמו, וחברו הטוב של אביו - אמנון דנקנר, ועוד רבים - הוציא מתחת ידיו ספר קריא מאד, כתוב יפה, נעים לקריאה ובו שתולים קטעי הומור לכל אורכו – הומור שפעמים רבות פוגע קשה באנשים שאיתם עבד 'הפה הכי גדול והמהיר במדינה' (עמ' 356), אנשים מוכרים, שחיים בתוכנו... אבל מה לעשות, זה טומי, לטוב או לרע, המתנהג כמו פיל בחנות חרסינה – כל חייו הבוגרים, בקיצור: "שובו של הטומי".

ישנן הרבה תובנות בספר, כמו למשל בהתייחסו לזוועות השואה: "לפעמים קל לשכוח שאת השואה ביצעו אמנם הרשעים, אבל הפחדנים אפשרו אותה." ועוד.
גם מקומם של הסיפורים הרבים והמשעשעים לא נעדר: יום בהיר אחד הגיעו הסופר אברהם שלונסקי ואשתו ללונדון - שבה היה טומי לפיד, בשליחות. "...יום אחרי שהגיעו התקשרה אלי אשתו מן המלון. "אברהם עומד רטוב במקלחת ואין מגבות," אמרה לי, הוא ביקש שאשאל אותך איך אומרים באנגלית מגבת." התברר שהמתרגם הנודע של שקספיר אינו יודע מילה אנגלית. הוא תרגם את כל המחזות מרוסית."
ולפני סיום, אירוע שמזכיר לנו את הניגודים הגדולים שמהם "עשוי היה" טומי לפיד.
אביו של טומי נלקח למחנה ריכוז ולא שב. וכשטומי הושבע לכנסת, כחבר מן המניין: "חשבתי על אבא כמובן, אבל גם על העובדה שמצדו הפנימי של הדוכן, הנסתר ממצלמות הטלוויזיה, החלה הפורמייקה להתקלף..."
ולסיום, וידויו של טומי:
"רוב האנשים נוטים לבחור לעצמם חברים המסכימים עימם, אבל אצלי זה תמיד היה להפך. אני מעדיף ויכוח אינטליגנטי ורווי עלבונות שנונים על פני ערב משמים שבו כולם מהנהנים אחד לעבר השני. אם מישהו מחפש לעצמו חֲברה טובה שדעותיה חסרות כל היגיון אבל מנומקות להפליא, אני ממליץ על שלי (יחימוביץ') בחום. היא פנויה פעם בשבועיים..."
והתשובה ל"חוסר אובייקטיביות בספר", שממנה חששתי?
ובכן, יאיר הטיב למסור על אביו גם פרטים לא מחמיאים במיוחד. וכך צריך להיראות ספר אוטוביוגרפי: בועט, שורט ומגלה פרטים חבויים באישיותו של האיש - כיאה לדמותו השנויה במחלוקת של טומי לפיד.

לא חייבים לאהוב את טומי ואף לא לאמץ את "מורשתו" כדי ליהנות מהספר.
אפשר ורצוי ליהנות מהכתיבה היפה והזורמת של בנו המוכשר - יאיר.
אני נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד