ביקורת ספרותית על צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר מעולה

---

זהו אחד מאותם ספרים שקריאתם משרה תחושה קסומה של טשטוש המציאות, מן ערבוב של אמת ובדיה ושל גווני הביניים ביניהן. אותו טשטוש נעשה במכחול אוהב ועדין עד שמתקבל אקוורל בו רבדי המציאות השונים מכסים זה את זה ובוראים עלילות ביניים שאין לנו אלא לתהות על מידת האמת שבהן.
בספר הגיבור מקבל ספר בשם "צלה של הרוח" ומתחייב לשמור עליו. במקביל הוא מתאהב בעלמה שמגלה בספר עניין רב, ומתוודע לתעלומה הקשורה לסופר שחיבר אותו. מתברר כי זהו העותק האחרון של ספר זה, ושכל ספריו של הסופר, חוליאן קאראך, מושמדים בשיטתיות בידי אדם מסתורי. תעלומת ההשמדה אינה רק ספרותית גרידא, אלא מציגה עצמה במישור הבלשי תוך שהיא מגלה רלוונטיות אל החיים בספרד, אל הפוליטיקה, האהבה ואל נפש האדם המאוהב.
הספר עצמו קריא ביותר וקשה להניחו מן היד. רצף האירועים, פנטסטי ככל שיהיה, מציג עצמו כאמיתי מבלי לחפש הצדקה. גם אותם אירועים שנראים בלתי סבירים בעליל אינם מבוארים לנו, הקוראים, באופן שנחוש כי הם מסתברים. המחבר מניח לנו להשבות ביופיו של הספר עד לנקודה בה לא יהיה לנו אכפת אם העלילה קוהרנטית, ורק אז, באגביות בלתי מורגשת, יוצק אל הדפים את הצידוק המסביר את הבלתי-מסתבר.
אחת הסיבות ההופכות את הקריאה לעונג צרוף היא התחושה כי המחבר באמת אוהב ספרים. סופרים רבים כבר ניסו לתאר את האהבה למילה הכתובה ובמקרים רבים השתמשו בקלישאות של ריח הדפוס, תחושת ההמלטות לתוך הדפים, ואובדן תחושת הזמן בשעת הקריאה. סאפון מצליח לשכנע באהבת הקריאה שלו לא משום שהוא נמנע מאותם תיאורים שחוקים - אדרבא, הוא משתמש בכולם – אלא משום שהוא מלווה אותם באגביות של מי שהקריאה היא באמת במרכז עולמו. כפי שב"סיפור על אהבה וחושך" מצליח עמוס עוז להעביר את אותה תחושה של אהבת הספר דווקא כשהוא לא מתאר את הקריאה עצמה, אלא את ההתחבטות הבאה עקב סידור ספריו בחלקת מדף שהוקצתה לו.
העלילה עצמה מורכבת דיה בכדי ליצור תחושה של הילוך על שולי פרקטל, ובה בשעה היא פשוטה דיה בכדי לאפשר לשכוח את הפרטים ולהתמקד בחומרים המרכיבים את עולמם הפנימי של הגיבורים. עולם זה שנטווה מחוטי אהבה, אימה, סקרנות ואומץ, מוליך את הקורא שבי אחר הכתוב ומותיר תחושה מציאותית אך-למחצה: האמנם קראתי את תוכן הספר או שגם כאן, התערבבה הבדיה עם המציאות? האם העלילה, שנבנתה על עלילה נוספת, היא-היא סוף הסיפור, או אולי גם אני, הקורא אותה, משתלב בה? האם רק היא משפיעה עלי, או שמא בעצם הקריאה שיניתי משהו בכתוב.
לסיכום, ספר מומלץ ביותר לאוהבי המילה המודפסת, לאוהבי תעלומות ולאוהבים בכלל.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על צלה של הרוח - בית הקברות לספרים נשכחים #1