ביקורת ספרותית על מה שנשאר מאת אלי עמיר
ספר בסדר

---

אילולא היה זה הסופר של תרנגול כפרות ואהבת שאול, ספק אם הייתי מתעקשת על הספר הזה.
דווקא בגלל הערכתי לסופר, חיכיתי כל הזמן שמשהו ימריא אך לצערי התאכזבתי מאוד.
בספר בעיות רבות אך העיקרית ביניהן היא דמותו של הגיבור. הגיבור לא יוצר כלפיו שום אמפתיה. מדובר בגיבור חלש אופי, חסר עמוד שדרה וגם סיפור האהבה הגדול שחווה כלפי אביגיל בצעירותו מעורר תמיהות. בניגוד לסיפורי אהבה בדרך כלל, סיפור אהבתם של דרורי הגיבור ואביגיל לא יוצר הזדהות, לא נעים לקריאה ובעיקר נראה כמו סיפור התעללות אחד גדול שהקורא את הסיפור לא מצליח להבין מה מצא הגיבור בדמות חסרת ההיגיון שאלי עמיר יצר שמרעיפה עליו רק סבל למעט סקס טוב. קשה לחשוב שאדם כל חייו יראה ברומן כזה כאהבת חייו המפוספסת ולא יתפכח מזה. מה שאלי עמיר תיאר הוא אינו סיפור אהבה, אלא התעללות רגשית של בחורה בבחור שרוצה לכבוש אותה ולא מצליח. לאורך כל הזמן הזה היא בכלל במערכת יחסים מחייבת עם אחר לו היא גם נישאת.
גם בהמשך חייו לא מעורר הגיבור כל אמפתיה מהקורא והרהוריו בזמן מחלתו נופלים לקלישאות ידועות ולאותו משבר ידוע של גבר בשנות ה-50 שמוביל פעמים רבות לעזיבת הבית ושבירת כל הכלים.
נראה כאילו אלי עמיר לא ניסה ליצור דמויות קלות לעיכול עבור הקורא ואכן גם דמותה של ניצה אשתו של הגיבור אינה מעוררת אהדה והתנהגותה נשארת סתומה ולא ברורה.
האכזבה הגדולה מהספר היא שמדובר בנושא "גדול". נושא שנראה שאי אפשר ליפול איתו. אהבה נכזבת, געגוע ערגה וחשבון נפש הם מתכון כמעט בטוח לנבכי הנפש של כולנו.אך לצערי, אלי עמיר לא הצליח לרומם את הנושא, לא הצליח לרגש ולנגוע והספר היה בסופו של דבר משעמם. הכרחתי את עצמי לסיים אותו.

» ביקורות נוספות של דבידו
» ביקורות נוספות על מה שנשאר