הסיפור הזה הוא דרמה מתובלת בתבלינים חריפים הודיים. אישית אני לא מתחברת לסוג הזה של תבשילים. זכור לי שלפני מספר שנים, ביקרתי במסעדה הודית, ולאחריה זכיתי ללילה לבן. לצערי, הקיבה העדינה שלי לא מסתדרת עם התבלינים הללו.

הספר "נערת ההרדוף" מסופר על ידי קורובי. קורובי בתרגום מהודית – הרדוף שידוע כשיח איתן שעליו רעילים. מטאפורה תואמת לדמות הראשית בסיפור, בדיוק כמו קורובי שעמדה איתנה מול הדיעות הקדומות

ארמון האשליות
זהו ספר נוסף בתרגום לעברית של הסופרת המוכשרת <mark>צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני</mark>. העלילות המרתקות של האפוס ההודי החשוב והארוך ביותר, מהאבהרטה, מובאות מפי פנצ'אלי (דראופדי), הנסיכה שנאלצה להינשא לחמשת האחים הנסיכים לבית פנדו. הנסיכה דראופדי, שנולדה מתוך אפר האש ולא מרחמה של אישה, היא אחת הדמויות הנשיות המסתוריות והחשובות ביותר במסורת התרבות ההינדואית.
ויאסה, המספר המסורתי של סיפור המהאבהרטה,

הספר "אחות לבי" מצוי כבר למעלה מ-20 שנה בתרגום עברי (מחברות לספרות. זמורה. 1999), אך אני קראתי אותו רק לאחרונה. הסופרת <mark>צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני</mark> מצליחה לרקום בספר עלילה מפותלת, המפתיעה כל פעם מחדש. המבנה שבחרה – סיפור העלילה מפי שתי הגיבורות לחילופין בכל קטע – הוא מבנה מיוחד, המאפשר לה לתאר את דמויות שתי הגיבורות, על נבכי נפשותיהן ועל מרכיבי האופי הדומים והשונים ביניהן, וכן את מגוון הדמויות האחרות.

מאמצע המאה ה-19 שלטה בריטניה בהודו. עם השנים צמחה תנועה לאומית שדרשה עצמאות, כמו בהובלת דמויות כמו מהטמה גנדי יחד עם זאת התחזק גם הזרם המוסלמי, שדרש מדינה נפרדת. עם סיום מלחמת העולם השנייה הוחלט להעניק עצמאות ליבשת ההודית, והיא חולקה לשתי מדינות: הודו עם רוב הינדי, ופקיסטן המוסלמית (שלימים ממנה תקום בנגלדש). הגבול בין המדינות – "קו רדקליף" – שורטט מהר, אך השלכותיו היו הרות אסון: מיליוני בני אדם נ

אדונית התבלינים הגיעה אלי כמו תיבת נגינה עתיקה שעברה מסעות מטלטלים מארצות עולם שלישי רחוקות ומיושנות. בכל פעם שהתקרבתי לפתוח את התיבה התמלא החדר ניחוחות קסומים של קינמון, קארי, ציפורן, סארי בצבע זהב ומעמד קטורת בצורת ירח מלא הטומן בחובו את ימות השבוע כולם. אולי גם מובייל צבעוני של פילים, ערימת ממתקים מסוכרים, קליפה של זנגביל ואמריקאי עם שרירים. מוזר, נכון?

"בחנות לכל יום יש צבע,ריח. ואם אתם יו

ספר קטן ומעורר חיוך של <mark>דיוואקרוני</mark>. כמנהגה היא מתייחסת לדמויות המתוארות בחיבה ובידידות ואיננה שופטת אותן בחומרה.
קבוצה מקרית של ממתינים לאשרות כניסה להודו בקונסוליה (כנראה בסן פרנסיסקו) נקלעת למצוקה כאשר רעידת אדמה הורסת חלקים מן הבניין, מנתקת כל אמצעי קשר ומותירה תשעה מהם שבויים בחדר מט לנפול ונוטף מים מצנרת פגועה.
עליהם לפעול יחד כדי להינצל ולאחד את המשאבים שברשותם כדי לשרוד עד שיבואו המחלצים

ספר מעולה ומקסים!!!!
הספר ישב אצלי בספריה ואין לי מושג מאיפה ולקחתי אותו לקריאה השבוע ופשוט הוא מעולה.

הסיפור מספר על טילו שהיא אדונית התבלינים כמו שם הספר..... מה זה אומר, זה אומר שטילו בשמה החדש מגיעה לאיזשהוא אי קסום שבוא ישנה אשה, האם הגדולה, והמחליטה האם המגיעה יכולה להיות אדונית תבלינים או לא.
בד"כ הנשים שלא מתקבלות מנסות להתאבד בגלל הקסם השורר שם.
טילו למרות מה שהאם הגדולה חושבת היא ע

ואו ואו איזה ספר מדהים, איזה כתיבה עשירה ומרגשת,תיאורים שמכניסים את הקורא לתוך הווי החיים של 2 קרובות משפחה החיות תחת אותה קורת גג,מחוברות בלב ונפש אחת אל השניה,תהליך ההתבגרות בחברה מסורתית, וחוקים זרים לחברה המערבית.הסופרת נותת הצצה לאורח חיים שמרני, בכתיבה רגישה, ומעבירה את התחושות והרגשות בצורה נפלאה. הפתעה ענקית לקראת סוף הספר.מומלץ מאד, משאיר רושם חזק.

יחד עם קולן של אנג'ו וסודהא הרגשתי את קול צליליו המכמירים של סיטאר נוגה שליווה אותי לכל אורך הקריאה. הכתיבה העשירה והמתוחכמת מתארת ומעוררת קשת של רגשות, המטאפורות והדימויים יפהפיים והסיפור סוחט דמעות (לפחות את שלי הוא סחט). ממליצה בחום, במיוחד לאוהבי הודו.