ביקורת ספרותית על הם יורים גם בסוסים מאת הוראס מֶקוֹי

---

ספר גאוני. יצאתי מהחנות וחיכיתי למישהו על ספסל, התחלתי לקרוא אותו ו...זהו. סה"כ סיפור של כ-133 עמודים שגמעתי בכמה שעות סתם כי אני אוהבת לחשוב בין פרק לפרק.
המסגרת של הסיפור הינה ניסיון נואש של אנשים חסרי כל - חסרי כסף וחסרי תקווה, לפרוץ קדימה ולשנות את מסלול עתידם. הם חולמים על הוליווד, הם חולמים על פרסום אבל אפילו להיות ניצבים עלובים בסרטים הם לא מצליחים. בניסיון לפרוץ ולבלוט וגם בצורך הבסיסי לאכול משהו, הם מוצאים את עצמם משתתפים בתחרות ריקודים אכזרית, סדיסטית והזויה שלמרבא הזוועה מבוססת על תחרויות אמיתיות מהסוג הזה שהיו בזמנו בארה"ב.
התחרות נמשכת לעיתים מספר חודשים. בספר הזה התחרות אורכת יותר מחודש.
הכללים של התחרות הם שהמתמודדים - שמתמודדים בזוגות - חייבים להיות בתנועה מתמדת. הזוג האחרון שנשאר לעמוד הוא המנצח ב-1000 דולר עלובים.
כל שעה וחמישים דקות הם זוכים ל-10 דקות הפסקה שבסופן הם חוזרים "לרקוד" על הבמה ומתמוטטים אחד אחד לקול תשואות הקהל המתמוגג מאושר. ואנחנו חשבנו שימי הגלדיאטורים האכזרים והקהל הצמא לדם כל כך רחוקים מאיתנו... מארגני התחרות המונעים מתאוות הבצע בלבד מנצלים עד בלי די את נואשותם של המתמודדים ומוצאים דרכים חדשות לרגש את הקהל על חשבון גבם השפוף והרצוץ של המתמודדים. בספר גם מתוארות הדרכים היצירתיות בהן מעירים את המתמודדים לאחר שהתעלפו (גיגית מלאה במי קרח) או נרדמו (מגבת ספוגה באמוניה בתוך האף...)
כפי שכתבתי הספר מתאר מציאות שהייתה. הסופר עצמו היה מאבטח של תחרות ריקודים כזאת ומשם צבר את חוויותיו לכתיבת הספר. אפילו התמונה שנבחרה לכריכה, שאם מסתכלים מקרוב על הבעות הפנים של המתמודדים "העליזים" מקבלים צמרמורת, לקוחה מתחרות ריקודים אמיתית מסוג זה שהתרחשה במרילנד, כנראה שנייה לאחר שאחת מהבנות התמוטטה.
אין גבול לרוע האנושי, לתאוות הבצע ולנואשות של אנשים. פשוט סיפור עצוב.

» ביקורות נוספות של דבידו
» ביקורות נוספות על הם יורים גם בסוסים