ביקורת ספרותית על מה שנשאר מאת אלי עמיר
ספר מעולה

---

אין כמו לדבר על אהבה, לכתוב אותה, לשיר אותה, לזכור אותה בשלמותה, כל פרט ממנה כאילו לא עברו כך וכך שנים. הנגיעות הקטנות, והליטופים המטריפים כאילו שהשמלה כלל לא דהתה עם השנים, והשיער עדיין שופע ומלא, מדלג עם הספונטיות לאי קסום או לכפר דהוי, זה בכלל לא משנה לאן כל עוד הייתם בתוך הרגע הזה ביחד ממותקים עד בלי די, הכל נספר ונצרב. גם השקיעות, והזריחות והמחוות הקטנות, והאהבה הזו שגעשה את ליבך בצעירותך אין לה אח ורע. לרגע קט אתה מבין שהלכת עד הסוף עם מי שאתה ואתה מודה שחווית את רגעי הקסם הללו ויש לך זיכרונות שלחם לא ינוס לעולם. הם שלך בלבד, סובייקטיבים לגמרי.
את אלי עמיר הכרתי מהרצאה אחת שלו "בתמול שלשום" בירושלים ומסקירות של חברים. לא ממש ידעתי למה לצפות. כמו להכיר חבל ארץ חדשה, ככה זה אתי או אתנו אוהבי הספרים. נאמנים אבל גם משוטטים ומחפשים ללא הרף את הספר שיפעים אותנו ויכבוש אותנו.

הרומן הנפלא הזה לוקח אותנו לאזורים הכי יפים בירושלים, למזלי הכרתי את כל הסמטאות והיה לי קל לדמיין את "עין -כרם" או "המפלצת", את השוק, מסעדות "עזורה" ו"רחמו" מוזכרים כמובן בקטנה, הכל מוזכר פה ועוד. בספר הרבה מונולוגים על רגשות של הגיבור בשם דניאל לאחר שחש בליבו והובהל לבית חולים. מנעד שלם של התחבטויות נפש, סיכום חיים מה היה אם, או, אילו עשיתי אחרת, או, למה עשיתי כך ולא כך. תוך כדי כך הגיבור דניאל מגולל את סיפור חייו ואיך התגלגל לאהבה מטורפת שוקקת חיים עם אביגיל כשהיה סטודנט וכשפגש אותה במקרה כשקדחה לו בשן. אחר כך היו בספר קדיחות רבות נוספות שהדמיון הפך להיות שלולית מהעצב והשמחה והכמיהה הזו של שניהם להיאחז אחד בשני בלי להרפות.זו הייתה אהבה בלי נשימה, לקחת ממנה מה שאפשר כי היא הייתה קסומה, נזקקת, מתרפקת.

לפעמים אנחנו עושים מעשים עם השכל ולפעמים עם הלב ולא תמיד אפשר לשאול בצמתים בחיינו למה עשינו כך ולא כך. או בחרנו את הבחירה שלנו למרות או נגד כל הסיכויים. יש תקופות, וכל תקופה מניעה אצלנו צורך אחר. אין מושלמות כי אנחנו בני אדם. אך אפשר לשאוף לאיזון ולזרוק את כל מה שלא משרת אותנו יותר בחיים ולהיות אמיצים בהחלטות שלנו בלי לפגוע בסובב. דניאל הגיבור פגע ונפגע וקיבל החלטות ותובנות חדשות מה הוא צריך או לא צריך בחייו. הרי החיים הם מסע, דרך שבה אנחנו מוצאים את הדברים שמטיבים אתנו הכי טוב למי שאנחנו. אין כללים כי כולנו שונים אחד מהשני. ומה שנשאר לו לדניאל בסוף עם זה הוא כנראה יחיה הלאה. יש עוד הרבה בספר לכן לא ארחיב כדי שתקראו.

ובאמת אלי עמיר כותב נפלא, ותודה על סקירות נפלאות שאני קוראת כאן כבר 11 שנה. שתהיה לנו שנה טובה וברוכה.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על מה שנשאר