ביקורת ספרותית על הפרדס של עקיבא מאת יוכי ברנדס

---

מיהם אותם גיבורי תרבותנו ומורשתנו היהודית?
כילדה שלמדה בחינוך הדתי זכורות לי הספקות שעלו בי עוד בילדותי לגבי ההערצה המשונה שמלמדים את הילדים לחוש לחכמי אותו הדור ולאבותינו.
די לעיין בתנ"ך כפשוטו ומבלי להיזדקק לפירושיה היפים של ברנדס, על מנת לראות שמדובר באוסף של ישויות שיש בהן גדולה וכריזמה, אך גם חולשות וחטאים רבים.
בנוגע לרבי עקיבא, בו עוסקת הפעם יוכי ברנדס, ניתן לאמור כי אדם המגדיר עצמו כאיש טוב, לא היה נוטש את אשתו ומשאיר אותה עגונה למשך 12 שנה, לא מתפנה לראות את בנו כל חייו ומותיר את שני ילדיו הקטנים ואשתו לחרפת עוני. יתרה מכך, חברה מתוקנת אשר בה חי אדם אשר נוהג באכזריות קשה כזו למשפחתו הקרובה, הייתה אמורה להוקיעו מתוכה ולגנות במרץ את התנהגות זו.
אך לא כך ביהדות... האדם הנורמטיבי והממוצע לא היה עושה כל זאת, אך גם לא היה הופך להיות "רבי עקיבא". גדולתו, חכמתו והכריזמה שלו מגיעים במקשה אחת עם חוסר אנושיותו, הסוציומטיות והאכזריות ששמורים וידועים אצל מנהיגים גדולים (וקטלניים) מכל הדתות והעולם.
אהבתי את הספר מאוד, כי הוא חושף את הדמויות במערומיהן. אין ריכוך והערצה סתמית. רבי עקיבא מוצג בו כפי שתמיד ראיתי בו, גבר חכם, סוחף, כריזמטי, אכזר, עקשן, שלא רואה אף אחד ממטר והפך להיות מי שהוביל יחד עם בר כוכבא למותם של מאות אלפי יהודים במרד המטופש מול רומא.
מדובר בממתק אמיתי לחובבי ז'אנר הספרות ההיסטורית של עם ישראל. אהבתי גם את הטיבול ברזי הקבלה. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של דבידו
» ביקורות נוספות על הפרדס של עקיבא