ביקורת ספרותית על בניגוד להוראות היצרן מאת עידית אלנתן

---

הבדיחה הגדולה על חשבוני היא שאת הספר הזה לקחתי ליד אחרי קריאה של סאגה עמוקה של 540 עמודים ואמרתי לעצמי שמגיע לי קצת קלילות וצחוקים רדודים לפני הנבירה בספר הבא.
העיצוב של הכריכה, התקציר מגב הספר ואפילו שמו, כל אלו רמזו על רוח עליצות קלילה שהייתה אמורה לקרר לי את סוף אוגוסט הזה ולהפיק ממני מקסימום כמה צחקוקים. חה! קיבלתי סטירה מלווה בטילטול שלא היה מבייש חוקרי שב״כ. הצילו מה זה הספר העצוב הזה.
מה שקצת נחשושי בו זה שהוא לוכד אותך במין שפה יומיומית קולית טיפשית כזאת, חופר לך בור לתוך הנפש המיוסרת של ליאנה הגיבורה ואז קובר אותך בפנים יחד איתה.
מי אמר שדיכאון אי אפשר לכתוב במגניבות תל אביבית.
לאינה גיבורת הספר היא בחורה מסכנה וחולה. היא המספרת והגיבורה אז העובדה הזאת לא נגלית בפנינו כל כך מהר. היא מסתירה את המחלה הנפשית שלה באינטליגנטיות וחשיבות עצמית.
אבל ככל שהעמודים חולפים כולל כמה פלשבקים מצמררים על יחסיה עם אמה וקורותיה כילדה, אתה מבין שאתה בעצם חשוף לסוג של מונולוג של גיבורה אומללה עם הרבה הפרעות אישיות והרחמים מתחילים לצוף. האמת שהיה קשה להכיל את הכאב שלה. לכאורה עוד סיפור על רווקה תל אביבית מוצלחת שלא מוצאת אהבה. אך בפועל זה סוג של ״נערה בהפרעה״. לא קל לעיכול. מומלץ בחום...

» ביקורות נוספות של דבידו
» ביקורות נוספות על בניגוד להוראות היצרן