ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק

---

אחד הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא אי פעם.
עכשיו אני אהיה חייבת להצדיק את ההצהרה הגורפת שפתחתי איתה. (ולא תהיה לי שום בעיה לעשות את זה.)
עם כמה שלפעמים זה מרתיע, ספר של כמעט 450 עמודים,
הספר הזה מצדיק כל עמוד ועמוד בתוכו.
הוא כתוב בצורה כל כך אמיתית וכנה,
כל הספר הרגשתי שהסיפור מתנדנד בין שיא האושר שבהנאות הקטנות של החיים,
הדברים המתוקים האלה שאי אפשר שלא לחייך למולם, חיוך אמיתי של ילדים,
לבין שיא הכאב השחור של המוות.
בכל זאת, הסיפור מתרחש בגרמניה הנאצית. לפעמים שוכחים את זה. וזה מה שמדהים בסיפור הזה.
הוא גורם לך כל כך להכנס לעלילה, כלכך לאהוב את הדמויות,
להתרגש ולבכות איתן.
לאהוב את המספר, עד כמה שזה אבסורדי ("מעט מידע חשוב: מספרו של ספר זה הוא המוות."), להבין גם אותו,
מה שהיה מיוחד ומוזר בעיני בספר הוא שהמספר נהג "להתבלבל" מדי פעם ולהקדים כל הזמן את את המאוחר.
וזה לא הרס את המתח או את הרצף של הסיפור בעיני,
להפך, במקום להרוס או לקלקל את המשך הקריאה, זה רק גרם לי לרצות להמשיך ולקרוא..
לדעתי הוא כתוב בצורה מושלמת. ההערות המודגשות המשעשעות של הכותב, קטעי השיחה.
כמו שאמרתי, כל הספר הסיפור התנדנד בין צחוק לדמעות,
אף פעם לא היה יותר מדי זמן עצוב, או יותר מדי זמן שמח, הוא מיד התקדם לקטע הבא..
הסוף היה כל כך פתאומי והוא קרע אותי.
למרות כל הרמיזות הישירות של המספר במהלך הספר,
למרות שהוא כבר הזכיר את זה כבר המון פעמים.
הייחוד שלו, הוא שהוא יכול לספר מליון פעם על אותה סיטואציה וזה עדיין ירגש כל פעם מחדש.

זה הספר.
עוד לפני שסיימתי לקרוא את העותק שהשאלתי מהספרייה, התחלתי לחפש אותו בחנויות.
עד כדי כך מדהים בעיני.

» ביקורות נוספות של inkheart
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים