הספר הזה טוב.
בפעם הראשונה שקראתי אותו לא חשבתי ככה,
משהו בו היה קשה לי להבנה. מלנכולי כמעט.
לאחרונה הגעתי למסקנה שיש ספרים שחייבים לקרוא לפחות פעמיים.
זה ספר שטס לך. לא רק שהוא קצרצר יחסית.. העלילה פשוט זורמת.
האמת שבהתחלה הוא קצת בלבל אותי עם כל הדמויות, אבל לאט לאט מתרגלים לחילופי הדמויות.
הספר הזה הוא מהספרים האלה שכשאני קוראת אותם אני מרגישה שפיספסתי משהו,
אולי הסופר התכוון ליותר ואני פשוט לא הגעתי מספיק לעומק העניין.. אבל בסופו של דבר זה לא ככה.
הסופר התכוון למה שהוא התכוון, ואני הבנתי את הספר בצורה שהבנתי. אין הרבה מה להתעמק בזה.
זה מה שיפה במילים, כל אחד מבין אותן בדרך שלו.
הספר הוא עמוק ומלא מחשבה, ללא ספק.
אין כמעט אנשים שחושבים כמו יפתח אלוני.
מה שמיוחד בספר לדעתי הוא שכל הדמויות מיוחדות, חושבות בצורה מיוחדת ומאד עמוקה.
כביכול מסופר על תקופת חיים של קבוצה נורמלית למדי של אנשים רגילים.. שחיים כרגיל,
אבל בפנים עמוק כל אחד בעצמו הוא עולם מלא. לכל אחד מחשבות משלו שאין לאף אחד אחר.
את המחשבות הוא מתרגם למילים ומנסה לשתף, מה שלא כל כך קיים במציאות, מה שמדהים.
וטבת, טבת הוא אומן הזיכרון.
זה מה שאני אוהבת ביפתח אלוני, בדברים הכי פשוטים של היום יום הוא מכניס את העומק הזה שלו, את תשומת הלב לפרטים שמזמן הפסקנו לשים לב אליהם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
