ביקורת ספרותית על המפתח של שרה מאת טטיאנה דה רוניי
ספר מעולה

---

נוב' 2002. האיש שלי ואני עבדנו קשה מאוד. גידלנו ארבעה ילדים והיינו זקוקים לחופשה נואשות. אבל, בניגוד לגדולים שיכולים היו להישאר בבית לבד במשך סופשבוע. הקטנה עדיין ינקה והיתה צמודה אליי. האיש שלי אמר: זאת ההזדמנות לה חיכית לגמול אותה. ואני, לא חיכיתי לשום הזדמנות. לא רציתי לגמול אותה מהיניקה ולא רציתי להיפרד מהתלות שלה בי. ידעתי היא האחרונה לי ואני רוצה למצות את תהליך הינקות עד לסופו. האפשרויות: לקחת אותה אתנו או לוותר על החופשה. הפשרה – הקטנה – בת שנה ועשרה חודשים אתנו טסה לפאריז.

אני אוהבת את פאריז בסתיו. את העלים הזהובים כתומים חלקם על העצים וחלקם כבר מכסים את הארץ, את ריח הערמונים הקלויים, את השמים הבהירים והקרירות באוויר. חרשנו את פאריז ברגל ובלילות הקטנה ישנה לה בעגלה ואנחנו אכלנו את מעדני העיר במסעדות הקטנות ליד המלון שתינו יין אדום ואהבנו.

בכיסה של שרה שמור מפתח למסתור שלה ושל אחיה בדירתם בפריז בשנת 1942. שרה והוריה נשלחים למחנה ריכוז בצרפת. שרה יודעת שהיא מוכרחה לחזור לדירה ולשחרר את אחיה ממחבואו. בפריז של 2002 ג'וליה העיתונאית מונעת על ידי שני כוחות, האחד כתבה שהיא צריכה לכתוב על האירוע המודחק בתולדות צרפת "וול דאיב" והשני סוד משפחתי שמעיב על מעבר משפחתה לדירת הסבתא של בעלה. שני הסיפורים האלה מתקדמים במקביל עד להתחברותם, אז אנחנו מגלים את הקשר בין שרה לג'וליה.

הספר כתוב להפליא, קשה להניח אותו מהיד. מעמיד אותנו, שוב, מול אותה מלחמה נוראה ועל המעשים הנוראים שנעשו בה על ידי כוחות השחור ועל המעשים הנוראים שנעשו על ידי הקורבנות, בעל כורחם. על הנאצים ועוזריהם שצריכים להתמודד עם מעשיהם אין לי חמלה. אבל ליבי בוכה על הקורבנות איך הם יכולים להתמודד עם תוצאות מעשיהם – כמו שרה.

בימים אלה יצא לאקרנים הסרט "חשבון נפש". הסרט מתכתב עם הספר ועם אותו אירוע נורא של גרוש היהודים מפאריז על ידי הצרפתים. כן, הצרפתים התנדבו לרכז את היהודים להפריד מהם את ילדיהם ולעזור לשלוח אותם בצורה מסודרת למחנות הריכוז, לאבדון.

את הקטנה גמלתי כעבור עוד חצי שנה ומאז היא גדלה והיא כבר עצמאית וחופשיה. ואני, לא יכולה אפילו לחשוב, איך, איך אפשר להיפרד מעל ילדי, איך אפשר לקרוע אותם מעליי, איך...

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על המפתח של שרה