“אחד ההרגלים החשובים שסיגלתי לעצמי כבר לפני שנים, הוא לא להתווכח עם נשים. הכוונה עם נשים בכלל אבל עם השתיים שאיתי בבית, בפרט. ממילא בכל הוויכוחים איתן אני יוצא כשידי על התחתונה, אז למה לי להרגיש לוזר? לכן כשהגישה לי אשתי לפני כמה ימים את הספר "המפתח של שרה" והודיעה לי נחרצות כי זה הספר הבא שאני עומד לקרוא, השבתי לה מיד בחיוב ובהבעת תודה. אשתי כידוע, תמיד צודקת. עלילת הספר נעה בין שני סיפורים מקב”

“לא אלאה אתכם בחזרה על תוכנו של הסיפור. הוא נמצא בתקציר המופיע בגב הספר - לא תקבלו תימצות טוב ממנו. ומכאן אתחיל בחוות דעתי. 14 ביולי, 1789. פריז, פרוץ המהפכה הצרפתית. אחת הסיסמאות הבולטות ש'הבעירו' את המהפכה היתה: "כל בני האדם נולדים חופשיים ונשארים בני חורין ושווי זכויות..." כעבור כ- 150 שנה... ליל ה- 16 ביולי 1942, פריז. המשטרה הצרפתית - ששיתפה פעולה עם הנאצים, עורכת מצוד על כ- 15”

“"זה היה כמו סוד. משהו שקבור בעבר. משהו שאיש לא מזכיר." מדובר בסיפור נוטף שואה שקופץ בין שתי דמויות עיקריות. האחת, צעירה 'שורדת' במהותה, השנייה מפונקת, נהנתנית, בלתי נסבלת לעתים (או לרוב). כשאחת מהן נעלמה בעיצומו של הטקסט, מצאתי עצמי חוששת שדרכינו יפרדו חד צדדית. אבל באופן מופתי ולמרבה הפלא, משהו השתפר שם באמצעו של הסיפור ואותה דרמה ללא ביסוס ממנה חששתי, הפכה לסיפור מוזר עד מתקבל על הדעת שהצלח”

“דחפים ויצרים זה דבר בלתי נפרד מאיתנו, אנחנו אנושיים, אחרי הכל. אבל הדחף הכי גדול הוא הדחף לדעת. בגלל זה אנחנו שואלים, תוהים, חוקרים. יש תמיד תוצאות כי אנחנו יודעים. כי אנחנו מגלים, כי אנחנו מבינים. הדחף לדעת תוקף את כולנו. אותי, למשל, בתור נערה מתבגרת, יוצא לא פעם ולא פעמיים. היותי נאיבית, מעט בורה, גורמת לי לרצות לדעת ולשאוף למידע. אני מניחה שזאת הסיבה שיצא לי לשאול את חבר של אמא, "למה הם שונא”

“אחד ההרגלים החשובים שסיגלתי לעצמי כבר לפני שנים, הוא לא להתווכח עם נשים. הכוונה עם נשים בכלל אבל עם השתיים שאיתי בבית, בפרט. ממילא בכל הוויכוחים איתן אני יוצא כשידי על התחתונה, אז למה לי להרגיש לוזר? לכן כשהגישה לי אשתי לפני כמה ימים את הספר "המפתח של שרה" והודיעה לי נחרצות כי זה הספר הבא שאני עומד לקרוא, השבתי לה מיד בחיוב ובהבעת תודה. אשתי כידוע, תמיד צודקת. עלילת הספר נעה בין שני סיפורים מקב”

“לא אלאה אתכם בחזרה על תוכנו של הסיפור. הוא נמצא בתקציר המופיע בגב הספר - לא תקבלו תימצות טוב ממנו. ומכאן אתחיל בחוות דעתי. 14 ביולי, 1789. פריז, פרוץ המהפכה הצרפתית. אחת הסיסמאות הבולטות ש'הבעירו' את המהפכה היתה: "כל בני האדם נולדים חופשיים ונשארים בני חורין ושווי זכויות..." כעבור כ- 150 שנה... ליל ה- 16 ביולי 1942, פריז. המשטרה הצרפתית - ששיתפה פעולה עם הנאצים, עורכת מצוד על כ- 15”

“"זה היה כמו סוד. משהו שקבור בעבר. משהו שאיש לא מזכיר." מדובר בסיפור נוטף שואה שקופץ בין שתי דמויות עיקריות. האחת, צעירה 'שורדת' במהותה, השנייה מפונקת, נהנתנית, בלתי נסבלת לעתים (או לרוב). כשאחת מהן נעלמה בעיצומו של הטקסט, מצאתי עצמי חוששת שדרכינו יפרדו חד צדדית. אבל באופן מופתי ולמרבה הפלא, משהו השתפר שם באמצעו של הסיפור ואותה דרמה ללא ביסוס ממנה חששתי, הפכה לסיפור מוזר עד מתקבל על הדעת שהצלח”

“דחפים ויצרים זה דבר בלתי נפרד מאיתנו, אנחנו אנושיים, אחרי הכל. אבל הדחף הכי גדול הוא הדחף לדעת. בגלל זה אנחנו שואלים, תוהים, חוקרים. יש תמיד תוצאות כי אנחנו יודעים. כי אנחנו מגלים, כי אנחנו מבינים. הדחף לדעת תוקף את כולנו. אותי, למשל, בתור נערה מתבגרת, יוצא לא פעם ולא פעמיים. היותי נאיבית, מעט בורה, גורמת לי לרצות לדעת ולשאוף למידע. אני מניחה שזאת הסיבה שיצא לי לשאול את חבר של אמא, "למה הם שונא”