ביקורת ספרותית על המפתח של שרה מאת טטיאנה דה רוניי
ספר מעולה

---

את הספר הזה התחלתי לקרוא בערך באותו הזמן כשהתחילו לדבר בחדשות על האירוע ההוא במיניאפוליס, בו שוטר לבן דרך על אדם שחור וחנק אותו למוות.
ולמה אני חושף את הפרט הזה? כי גם באירוע שקרה במיניאפוליס, וגם באירוע שמוזכר בספר הזה (אירוע ה"וול-ד'איב") האנשים שלכאורה אמורים להיות החבר'ה הטובים, אלה שמצילים את העולם מפני החבר'ה הרעים - כלומר, השוטרים - מתבררים בסופו של דבר כאנשים רעים בעצמם. זו תחושה קשה, שאי אפשר לסמוך על מי שאתה אמור לסמוך עליו.

אירוע ה"וול ד'איב", הוא אירוע שאני, כמו הרבה צרפתים מודרניים למשל, לא שמעתי עליו כלל וכלל עד שניגשתי לקרוא את הספר הזה. כל כך הרבה שמענו אודות מלחמת העולם השנייה והשואה, אבל מסתבר שיש עוד מה לגלות.
השוטרים הצרפתיים, בהוראת הנאצים הגרמנים, צוו לגרש את יהודי צרפת מבתיהם, ולשלוח אותם למחנות בפולין. הם מילאו את פקודותיהם ולא ניסו להתנגד. והבתים שהיהודים גרו בהם? אזרחים צרפתיים שאינם יהודים, עברו לגור בהם כי המחירים היו זולים והבתים מרווחים. ומה עם המשפחות שגרו בהם קודם? למי אכפת. יש דירה.
לא פלא שהצרפתים המודרניים לא שמעו אודות האירוע הזה. לצרפתי לא נעים לשמוע על משהו רע שצרפתי אחר עשה, בדיוק כשם שהישראלים נעים במושבם בחוסר נוחות כשנחשפים למיקרים של "ישראלים מכוערים". כי ככה זה, כשהחבר'ה הטובים הופכים לחבר'ה הרעים...

הספר נפתח באירוע פרי דימיונה של הסופרת, המתרחש בפריז של הימים האפלים ההם, ומתרכז בשרה, ילדה יהודייה שנאלצת לעזוב את דירתה יחד עם בני משפחתה כי היא יהודייה. במעשה של טירוף וייאוש, מחליטה לנעול את אחיה בארון, כשהמפתח מוסתר בבגדיה, והיא מבטיחה לו שכשתוכל לחזור, תשחרר אותו. אלא שהעיניינים מסתבכים, ושרה עוברת טלטלות פיזיים ונפשיים כאחד, שמצלקות את גופה ונפשה לעד, וכן גם את הסובבים אותה.

ומסתבר שלא רק את הסובבים אותה. אלא גם את ג'וליה, עיתונאית אמריקאית שמתגוררת בצרפה עם בעלה הצרפתי. היא מתבקשת לכתוב כתבה בעיתון שסוקרת את האירועים הללו, ובמהלך המחקר שלה מגלה שהדירה של חמותה היא... הדירה שהייתה שייכת למשפחתה של שרה!
ג'וליה מנסה להתחקות אחר עקבותיה של שרה. והיא רוצה רק דבר אחד - להתנצל. להתנצל על רוע הלב של הצרפתים עצמם, ולהראות שיש אנשים כמוה שלא מתעלמים ועוצמים עיניים. שמבינים שזה לא נעים כשמישהו מהעם שלך, מהחבר'ה הטובים, הופך להיות אחד מהחבר'ה הרעים. אבל יודעים דבר אחד: שאם רק יבקשו סליחה, החבר'ה הטובים שנהיו רעים כבר לא יהיו כל כך רעים...
האם היא תצליח להתחקות אחר עקבותיה של שרה? האם תהיה סגירת מעגל בסיפור הזה בין העם הצרפתי ליהודי צרפת שגורשו? תקראו את הספר ותגלו.

ספר מקסים ונוגע ללב, וגם כל כך אקטואלי. המסר של הסקירה שלי ברור: גזענות של שוטרים לבנים כלפי אנשים שחורים, וגזענות של הנאצים כלפי היהודים, זה היינו הך.
מאחל לכולנו עולם ללא גיזענות מכל סוג שהיא. ששלום ישרור בין כל האנשים בעולם. שלא יהיו חבר'ה רעים או חבר'ה טובים - שכולם יהיו חבר'ה. ושהכל יהיה אחלה. אמן.

*מקדיש את הביקורת הזו לסקאוט, שהשאילה לי את הספר. תודה! את חבר(')ה טובה!

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על המפתח של שרה