ביקורת ספרותית על גירושים מאוחרים – מהדורת 2010 - נוסח חדש בתוספת פרק עשירי מאת אברהם ב. יהושע
ספר טוב

---

ספר קריא ומרתק. קל מאוד לצלול לתוכו וקשה להפסיק. עוסק בשבוע וקצת בחיי משפחה מסובכת אחת, כאשר כל פרק מתאר יום אחד, ומסופר בסגנון אחר, מנקודת מבט שונה, של אחד מבני המשפחה. בגב הספר מנחם פרי מחבר את הקונפליקט המשפחתי הזה לקונפליקט הגבולות הארץ-ישראלי, כ"רשת של מטאפורות", אבל אני חייבת להודות שאני לא עשיתי את הקישור הזה במהלך הקריאה.

כמובן שקריאת ספר, בכלל, היא חוויה מאוד אישית, וכל אדם מתחבר לדברים שונים באופן שונה. עבורי, דווקא הפרק הראשון בספר הזה, במנותק משאר הספר, וללא כל קשר לעלילה, היה חוויה מיוחדת במינה. לא בטוחה עד כמה מה שאני כותבת עכשיו רלוונטי לשאר הקוראים, אבל הפרק הזה, שמתואר דרך עיניו של ילד בן 7, אי שם כנראה בסוף שנות ה70 או תחילת שנות ה80, שנשאר בבית לבדו (כמעט) לכמה שעות עם תינוקת בת חצי שנה (דבר שהיום נשמע מטורף לגמרי) עורר בי רגשות חזקים. כמו במעין היפנוזה, הוא העלה בי זיכרונות שלא ידעתי בכלל שקיימים בי. לא שהשאירו אותי לבד בבית עם תינוקת, זה לא זכור לי דווקא, אבל משהו באופן המדויק שבו מתואר אחר-הצהריים הזה, שעות בין הערביים הנוגות, המצב הזה של להיות לבד בבית, כשלאט לאט מחשיך בחוץ, חוסר האונים הילדותי, העצב, הציפייה שאמא תשוב כשאי אפשר ליצור איתה קשר (כי עוד לא המציאו את הסלולרי) החזירו אותי 30 שנה אחורה והזכירו לי תחושות נשכחות.

בכל אופן, המוקד של הסיפור ממש לא נמצא בפרק הזה, וזה קטע אישי לגמרי. אבל בדיוק כמו שקרה לי כשקראתי את "המאהב" בנערותי והתפעלתי עד כמה מיטיב גבר מבוגר כמו א.ב. יהושע להיכנס לראשה של ילדה בת 14, כך נפעמתי כעת מיכולתו להבין כל כך טוב ילד בן 7.

המשך הספר, על אף שבהחלט טוב, מרתק ומעניין, נופל בעיני מהפרק הראשון המדהים. לשאר הדמויות פחות התחברתי. הן הצטיירו בעיני כדרמטיות מדי, אפילו מעצבנות לפעמים (במיוחד דינה ואסא), פועלות ללא הגיון, מגיבות בהגזמה לכל התרחשות, ובעיקר - מתוסבכות עד מוות, כמקובל אצל בכירי הכותבים הישראלים (כגון דוד גרוסמן, עמוס עוז וגם א.ב. יהושע).
לגבי הפרק העשירי שנוסף במיוחד למהדורה הזו, ונכתב מנקודת מבטו של הכלב, אני ברגשות מעורבים. קודם כל, הוא הזכיר לי יותר מדי את הספר "הכלב היהודי". יש בו משהו קצת הזוי, לא שייך, ולא תואם את האווירה הריאליסטית בשאר הספר. מצד שני, כן נוסף בפרק הזה שביב אינפורמציה שסוגר קצת יותר טוב את הסיפור, זורק איזו אלומת אור על מערכת היחסים המורכבת במשפחה, אם כי, עדיין, בעיני, אפשר וצריך היה לסגור את הסיפור הזה טוב יותר.
לאורך הדרך נפתחים יותר מדי נושאים שלא ממוצים עד תום, ובסופו של דבר, הדרמה והלחץ ההיסטרי של כל המשפחה סביב הסכם הגירושים הזה, לא מנומקים עד הסוף.

בשורה התחתונה, עם כל חסרונותיו, אהבתי את הספר הזה. את סגנון הכתיבה המיוחד, את עושר הדמויות והעומק שלהן, את המתח שלא פג לכל אורכו גם אם לא תמיד ברור למה... בהחלט מומלץ.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על גירושים מאוחרים – מהדורת 2010 - נוסח חדש בתוספת פרק עשירי