ביקורת ספרותית על גירושים מאוחרים – מהדורת 2010 - נוסח חדש בתוספת פרק עשירי מאת אברהם ב. יהושע
ספר בסדר

---

ספר מעניין
אבל לא נהניתי לקרוא בו.

ממש לא.


מצד אחד,
זהו סיפור שממחיש עד כמה יכולים גירושים מאוחרים לזרוע הרס. לכאורה חשוב.

ספר שטעם הלוואי שלי בעקבות הקריאה בו היה התחושה שאסור לסחוב גירושים.
כי מי יודע כמה אסונית תהייה הדחייה.


אבל הסיפור שלו הרי מאוד יוצא דופן, כך שאי אפשר לעשות ממנו השלכות.
צריך להיזהר מהשלכות...





מצד שני - זוהי סיפורת
אבל הספר - לטעמי - טרחני עד כדי כך, שהיה קשה לי לקרוא בו.
אילמלא האופי שלי - לקרוא ספר עד תומו גם אם הוא לא מוצא חן בעיניי -
לא הייתי מסיימת אותו.
וסיבה נוספת... חשובה לא פחות ;-) - בהיותי "שבויה" בידיי הכאוס האירופי,
היה לי את כל הזמן שבעולם לקרוא ואת כל הסיבות שבעולם לקרוא,

שכן לא כל יום מזדמן לקרוא בנכר ספר בעברית..




כיצד מתבטאת הטרחנות של הספר לטעמי?
מבחינתי - הסיפור הלעיט אותי בפרטי פרטים בלתי חשובים
שהקשו עלי את הקריאה בו והעיקו עליי

ורק לעיתים רחוקות הרגשתי שהם רלוונטיים לעלילה.
עומס הפרטים הכביד עליי ויצר בי תחושה
שהסופר רצה לעבות את השלד הסיפורי ויצר הסתעפויות נפתלות חסרות משמעות.

ההתפתלויות שלכאורה נראות כמעבות את העלילה
יצרו אצלי תחושה של סיפורים צדדיים בלתי רלוונטיים
ואֵלו הרגישו לי כמעיקים עליי לשווא.
לטעמי הם לא תרמו לאיכות הסיפור אלא דווקא גרעו ממנו.

הרעיון המרכזי של מבנה הספר
הוא לספר את הסיפור מנקודת מבטם של כל אחד מהמשתתפים.

בכל פרק מסופר חלק מהסיפור מפי משתתף אחר בעלילה.
הרעיון – יוצא מן הכלל.


את הביצוע.... לא אהבתי!


ראשית – מכירים את זה שיש ספרים שקשה להיכנס אליהם?
שלוקח לך זמן להבין מי נגד מי ולמה?

ואתה בכל זאת עושה מאמץ ובסוף, לאחר השקעה ראשונית זה "מתניע"?


ובכן, הספר הזה זימן לי את החוויה הזו פעמים רבות.....

כל פעם,
כשדמות אחרת התחילה "לדבר" היה קשה לי מחדש להיכנס לסיפור.

לא היה לי מושג מי מספר ולקח לי זמן להבין במי מדובר.
כאילו שהסופר שיחק איתי בחידות ובמחבואים.

כשאני קוראת, אני רוצה לקרוא בשטף. לא לעסוק בפתרון חידות.
לטעמי פרוזה אמורה להיקרא בשטף.

ואז.. כשסופסוף ירדתי לסוף דעתו, על מנת להבין מה קרה,
הרגשתי שעל מנת להבין טוב יותר עליי להתחיל את הפרק מחדש.


דמויות שונות כתובות בסיגנון ספרותי משתנה
ומידיי פעם עלתה בי תחושה כאילו זה כבר ספר אחר.

כל פעם היה עליי להסתגל לסגנון חדש ולנחש במי מדובר עכשיו.


אני לא אוהבת את המשחקים האלו. סיפורת היא לטעמי חוויה רגשית.
אין מדובר פה בספר עיון שבו עליך להתרכז ולחשוב.
מבחינתי זה היה סוג של התחכמות מיותרת
שפגעה אנושות בהנאה שלי מהקריאה.


בניגוד לספרים אחרים שקראתי,
את הספר הזה - 'גירושים מאוחרים' - שמחתי לסיים.

» ביקורות נוספות של Shlomit RY
» ביקורות נוספות על גירושים מאוחרים – מהדורת 2010 - נוסח חדש בתוספת פרק עשירי