ביקורת ספרותית על גירושים מאוחרים – מהדורת 2010 - נוסח חדש בתוספת פרק עשירי מאת אברהם ב. יהושע

---

על ספרים הנתונים בכריכה רכה אפשר לראות בקלות אם מישהו קרא בהם או לא. הכריכה נשחקת די בקלות, והפער במראה בין כריכה תמה ובתולה שאך זה יצאה מבית הדפוס לכריכה שעברה ולו קריאה אחת מכריכה לכריכה, הפער הזה הוא פער גדול מאוד. הספר הזה אמנם יצא לאור בשנת 2010, כלומר לקחתי אותו לידי כשהוא בן 15 שנים, אבל ניכר שאיש לא נגע בו. כלומר נגע בהחלט כן - מישהו סימן בראשו כתם שחור להראות שהוא עותק פגום, מישהו גם הוביל אותו לספריית הרחוב הקרובה לביתי, כך שכנראה לפני כן מישהו רכש, מה שאומר שלפני כן גם מישהו הניח על מדף תצוגה כלשהו בחנות או בדוכן. אבל לתחושתי אני הראשונה שקראתי.

את העותק המסוים הזה, כוונתי, משום שההוצאה מתהדרת בכריכה הפנימית על שמונה עשרה הדפסות של המהדורה הראשונה משנת 1982 ועל חמש הדפסות נוספות של מהדורת 2010, כך שכנראה לא מעט אנשים קראו אותו.

כתבתי כבר על מאפייני ספרות ישראלית ואני אכתוב שוב, סופרים ישראלים כותבים על יחסים במשפחה המורחבת, הורים ילדים שכבר בגרו, אחים בוגרים, אחים וגיסים, אחיינים, נכדים ועוד. שמתי לב לזה מאז "בעלת הבית", ואני ממשיכה לראות את זה שוב ושוב. זה לא שסבא וסבתא מופיעים בעלילה, אלא שהיחסים של המשפחה המורחבת הם לב הדבר והעיסוק העיקרי של הספר. כך גם בספר הזה.

ישראל של סוף שנות השבעים או תחילת השמונים, ואנחנו עם משפחת קמינקא המורחבת. יהודה ונעמי קמינקא היו נשואים, לא בהכרח באושר, ונולדו להם שלושה ילדים: אסא, יעל וצבי. אסא הוא דוקטור להיסטוריה עם תקן באוניברסיטה העברית, נשוי לדינה שהיא בת יחידה להורים דתיים שאינם אקדמאים. הזוג מתגורר בירושלים. יעל נשואה לעורך דין ישראל קדמי, שכולם, וגם היא, קוראים לו "קדמי" בלבד. לשניים יש שני ילדים: בן בכיתה ב' ושמו גדי, ותינוקת ושמה רקפת, והם מתגוררים בחיפה. צבי הוא רווק הולל שגר בדירת ההורים בתל אביב ומנהל קשרים רומנטיים עם בנקאי מבוגר ממנו בהרבה בשם רפאל קלדרון. קלדרון עצמו נשוי ואב לתאומות ומאוהב בצבי עד עמקי נשמתו ולכן גם מעורב בקשרי המשפחה שלו.

בעקבות אירוע אלים כלשהו מהעבר, שנותר סתום במידת מה עד סוף הספר, נעמי מאושפזת בבית חולים לחולי נפש בצפון הארץ, יהודה, המומחה לספרות, נוסע לארצות הברית ובונה לו חיים משלו. הספר נפתח כשבוע לפני פסח, כאשר יהודה בן השישים ושש מגיע ארצה על מנת להסדיר גט מנעמי. יש לו אישה חדשה, ליהודה, וחשוב לו שהילד הנולד לא יהיה ממזר חלילה. ועל כן הוא מגיע לארץ, פוגש לראשונה את דינה כלתו (כי הוא לא היה בחתונה), ואת גדי ורקפת הנכדים שלו. הוא מתגורר בביתם של יעל, קדמי הוא העו"ד שמטפל בענייני הגט שלו, והוא מקווה לסגור עניין ולעוף למשפחה החדשה שלו. זה כמובן מבלגן לכל המשפחה הישראלית את הנשמה, וזה הסיפור שמובא כאן.

הספר מורכב מעשרה פרקים, כל פרק עוסק ביום אחר בביקור של יהודה קמינקא, ומובא מפי דמות אחרת בצורה אחרת. התוצאה היא יצירה שמאוד קשה לקרוא, המעסיקה את הקורא בלי הרף בפיענוח מיסתורין. בכל פרק כתוב היום שעליו הוא מדבר, אבל לא מי הדובר, ולוקח כמה עמודים כדי להבין את זה, ואז להבין את מכלול האירועים המדובר. חלק מהפרקים הם מונולוגים פנימיים של אנשים, חלק מסופרים לקורא. החלק של קלדרון הוא חצי מדיאלוג בינו ובין צבי, כמו בפרקים של "מר מאני", וזה בפני עצמו קשה לקריאה. החלק של צבי הוא חצי משיחה עם הפסיכולוג שלו, החלק של יעל הוא מאוחר יותר, סוג של שבירת הקיר הרביעי והשלמת פערים לקורא כביכול במרחק שלוש שנים מהאירועים. יהושע כותב היטב כדרכו, אבל הקריאה מצריכה מאמץ לא מבוטל וגם עד הסוף לא לגמרי ברור מה קרה וצריך לחזור אחורה ללקט רמזים. כדרכו, מנחם פרי מנתח על הכריכה האחורית את הספר למוות ומוסיף אנלוגיות ורעיונות שאין להם ביסוס מלבד במוחו הקודח, מומלץ לא לקרוא את הכריכה האחורית, אבל זה תמיד בסדר "הספריה החדשה".

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על גירושים מאוחרים – מהדורת 2010 - נוסח חדש בתוספת פרק עשירי