ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 ביוני, 2010
ע"י תמר
ע"י תמר
אני אתן למאיר קרדיט על זה: הוא קליל, והוא משתמש במוטיבים חוזרים בצורה חמודה מאד. חוץ מזה הוא ממש לא עושה עליי רושם. לא עם השוויץ שהוא עושה עם השפה העשירה, לא עם האלמנטים הסוריאליסטים דוגמת סבא שנושא על גבו את הסבתא לאורך קילומטרים. אנשים אמרו לי שהם קראו את זה וזה הצחיק אותם. באמת? מה כל כך שנון פה? מה מצחיק? אני אפילו לא אשאל מה יפה או מרגש כי מאיזשהו שלב בקריאה את דרישות הסף האלה הורדתי לחלוטין. גם החלק הרומנטי של הסיפור לא גרם ללב שלי להחסיר אפילו פעימה אחת. ומה, לעזאזל, נסגר עם כל תיאורי המין הדוחים האלה? כנראה שאני לא ליברלית מספיק כדי לא להיגעל כשהגיבור מתאר איך הפטמות של הבת שלו "עוקצות את אריג החולצה".
נקודה אחת משמעותית למחשבה שהספר הזה העלה אצלי היא שגברים רגשניים כמו הגיבור מעוררים בי סלידה. ואם אני רוצה להיות הוגנת עם הגברים בחיים שלי ולתת להם את החירות להיות מי שהם ולהרגיש באיזו עוצמה שירצו, ואני רוצה, אני צריכה להבין למה זה כל כך מפריע לי. אז על זה תודה, מאיר. אבל בגלל כל היתר, בוא ניפרד כידידים.
תוספת מאוחרת, במצברוח סלחני יותר: אני מוצאת שכמה מהביטויים של שלו נשארו איתי וצצים לי במחשבות מפעם לפעם. כנראה שבכל זאת יש בו משהו.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
suddenh
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אכן
גם אני מעולם לא סבלתי את מאיר שלו. לא מאמין לאף מילה שהוא כותב, והוא מותיר אותי אדיש או נרגז.
אבל כיוון שאני בעד לאהוב אנשים ולאהוב ספרים, ובאמת סבור שכל אדם הוא עולם ומלואו, ושהאוהב מבין יותר לעומק מהשונא, וכו' - יפה מאד בעיני שהוספת את הפסקה על הנקודה שעלתה בך למחשבה, וכן את התוספת המאוחרת במצב רוח סלחני יותר. |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
