מסכים לגמרי. היתה למאיר שלו לדעתי תקופה לא טובה, שבה הוא נטש (וטוב שכך!) את ה"ריאליזם הפנטסטי" של עשיו, ששירת אותו יפה תקופה מסוימת, אבל לא כל-כך מצא משהו שיחליף אותו. ב"יונה ונער" הוא סופסוף חוזר לעצמו, עם סתם ריאליזם ישן וטוב.