עוד ספר מצוין בסידרת "נובלה" האיכותית של כתר. והפעם יצירה קטנה, דחוסה ומתעתעת מאת הסופר הספרדי המוערך <mark>אנטוניו מוניוס מולינה</mark>.
הסיפור הוא סקיצה של זוגיות ונישואים המובא מנקודת מבטו של הגיבור, שרטט במועצה המקומית החי את חייו לאורה של אישתו הנערצת והאהובה.
הגיבור האובססיבי בוחן בקפדנות כל מחווה, מילה וגחמה של רעייתו הנערצת והבלתי מובנת לו. הוא סועד אותה בשעת צרה, מלווה אותה בנאמנות לאירועי תרבות ואמ

<mark>אנטוניו מוניוס מולינה</mark> הוא סופר שבשעתו מאד התרשמתי מספרו ״ספרד״, במיוחד מ״ירח מלא״ ופחות מ״חורף בליסבון״.
תקציר הספר מתאר את כתיבתו של מולינה כך: ״ ביכולת סיפורית וירטואוזית, שפיוט ומתח חוברים בה למזיגה מפתיעה, נשזרים כאן סיפוריהן האישיים של דמויות מרתקות של גברים ונשים, על שאיפותיהם ויצריהם, אהבותיהם ושנאותיהם, עם סיפורה האנושי והפוליטי העגום של תקופה אפלה.״

מולינה כותב כאן סיפור שנע על 2 צירי

<mark>אנטוניו מוניוס מולינה</mark>, אני עפר לרגליך.
מי שמחפשת ספר מתח קולח - שתניח את זה חזרה על המדף בחנות הספרים.
אבל אם חפצתן בהצצה אל תוך נפש האדם, על הפגיעות שבה, האכזריות, ההשתוקקות, הויתור, הרוע, הסבל, הכמיהה, היופי והחמלה, אם יש לכן סבלנות ושהות להיכנס ולצלול, נכונות לאפשר לשפה הלירית לחלחל בכן - אל תוותרו עליו.
וכן, יש גם עלילה - רצח אכזרי, תיאורים גרפיים, מפקח משטרה עצור אך אובססיבי, סיפור אהבה מפ

<mark>אנטוניו מוניוס מולינה</mark> הוא סופר נפלא , אחד הטובים שיש. לקרא מה שכתב זה תענוג ממש. יש משהו בהומניות שלו, כבר כתבתי קודם, יש לו עיני רנטגן לנפש האדם והוא מפליא לכתוב על אנשים מתוך ידע עמוק, חמלה והזדהות. כתיבתו תמיד מרתקת אותי, גם אם יש קושי בזרימה כמו בספר הזה. יש בו הרבה סיפורים על אנשים עקורים ,נרדפים,קורבנות משטרים מדכאים, בודדים וכאלה שכאילו נפלו מהעגלה ונשארו בשולי הדרך, וביניהם גם ספורים מוכרי

ירח מלא מאת <mark>אנטוניו מוניוס מולינה</mark> - אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.
העלילה - מבלי לקלקל למי שלא קרא: מפקח משטרה בשנות הטרום פנסיה שלו מועבר מבילבאו שבחבר הבסקים, שם עסק בדיכוי התנועות הלאומניות, לעיר הולדתו.
בשנות עבודתו בבילבאו ספג המפקח איומים לחייו ולחיי אשתו. במשך השנים הידרדרו עקב כך השניים, כל אחד במדרון משלו. הגבר שתה, עישן ונתן פורקן ליצריו במין מזדמן. האישה דעכה אל תוך דיכאון שמחק

<mark>אנטוניו מוניוס מולינה</mark> הוא אחד הסופרים האהובים עלי. הוא יודע לכתוב ולתאר מצבים בחיים באופן כזה שמידי פעם עולה הרהור כזה, "איך הוא יודע על זה?" או "מה גם הוא? חשבתי שרק לי זה קרה" או "כמה מדויק. ככה בדיוק הרגשתי" כאשר אני מוצאת עצמי חושבת ככה, אני יודעת שהספר יישאר איתי. בספר "הפרש הפולני" ארוגים יחד קורותיה של משפחת המספר בקורות העיר הכפרית שבה חיו. דורותיה וקורותיה של ספרד בעיקר הימים של מלחמת האז

אוף, מה הוא רוצה ממני, <mark>אנטוניו מוניוס מולינה</mark>? מה זה התיאורים המפורטים האלה של האדם הנס על נפשו, בין ערים וארצות? רשימות החפצים, עדויות האנשים שפגשו בו. את מי זה מעניין? ואיך זה קשור לסופר המבוגר שכותב את הספר כעת, ולסופר הצעיר שמחפש את דרכו ככותב, כאב וכגבר? מוניוס מולינה כבר לימד אותי ב"פרש הפולני" שצריך סבלנות. אם אין - עדיף לא לגשת. אט אט, בלי רעש וצלצולים, הסיפור נפרש ומתברר מיהו הנמלט ולמי הו

החורף בליסבון הוא ספרו השני בסך הכל של מולינה שאותו אני קורא. הראשון היה "בלעדיה", ספר שמאוד אהבתי בו את הכתיבה, את הרעיון וכן את בניית הדמויות אך העלילה נראתה לי קצת מופרכת. לאחר כמה שנים החלטתי לתת למולינה צ'אנס נוסף עם הספר הזה.

מחווה ספרותית מרשימה לסרטי "הקולנוע השחור", כך מבטיחים לנו בפרומו לספר. אני לא בטוח שסרטו של לואי מאל "מעלית לגרדום" שייך לקטגוריה הזו של פילם נואר, אך לכל אורך הספר

אני לא מכיר סרטי "פילם נואר". באופן כללי, לצערי, מרגיש קצת בור בקולנוע. קראתי ש"מגע של רשע" (Touch of Evil), סרט שיצא ב-1958, נחשב לאחרון מהסוגה, ומצאתי בקלות את סצנת הפתיחה (המפורסמת, כך מתברר) שמצולמת בשוט אחד.

לפי מה שנכתב מאחורה, "החורף בליסבון" הוא מחווה כפולה ל"פילם נואר" ולג'אז (אגב, יש מאחורה גם ספוילר שאמנם לא פוגם לדעתי בחוויית הקריאה, אבל מוזר שנכתב). האווירה מאוד אפלה, הגיבורים כאלה