הביקורת נכתבה ביום שני, 8 בפברואר, 2010
ע"י ~דניאל~
ע"י ~דניאל~
אממ מה יש לי להגיד על מבחן קבלה??
טוב, זה מה שקורה אנשים.
בזבזתי 88 שקלים לחינם, והתעצבנתי על החברות שלי שגרמו לי לקנות אותו (:
מאמציה של נאווה מקמל - עתיר לכתוב בשפה של נוער, פשוט עלובים. שלא לדבר על העובדה שהדמויות שכתבה, הן פשוט מזעזעות בפני עצמן.
כל הספר, אנו עוקבים אחרי "שלומי" ילד קטן שנפצע בפיגוע.
ילד שלא יצא לנו להכיר, ושאי לא נתנה לנו אפילו פתח קטן לאופיו.
אם כל הכבוד, לא הצלחתי להרגיש כל כך מפוחדת ועצובה בשביל הנער מאחר ויום אחד, היא הכניסה אותו לסיפור ככה, בלי לתאר את המראה שלו, את האופי שלי, את המשמעות שלו, ופשוט ציפתה מכולנו להזיל דמעות.
הדפים מייגעים , אפילו שיש כמה רגעים נחמדים, זאת אומרת קריאים.
מה שבמיוחד עצבן אותי, זה שברגע שנגמר לנאווה מקמל על מה לכתוב, היא הכניסה דמות חדשה לספר, דמות מאוד מעצבנת כדרך אגב. "אורלי"
אם לשנייה אחת היא חשבה, שאנחנו נרחם על ילדה קטנה, שיום אחד תפסה ת'עצבים ושרפה לילדה מהכיתה שלה את הבית רק בגלל שהיא הציקה לה, היא ממש טועה.
זה לא מצדיק את זה לרגע.
ובואו נעבור קצת לסול המרגיזה. האמת היא, שלא אהבתי את האופי שלי, את ההתנהגות שלה אל דניאל, את הניסיון העלוב להציג אותה כבן אדם טוב.
באמת.
** שורה אחרונה **
ציפיתי ליותר מנאווה מקמל - עתיר. נראה שרק השם שלה משאיר את הרושם המתאים.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
