ביקורת ספרותית על ימי הנטישה מאת אלנה פרנטה
ספר מעולה

---

ביום הראשון שהתחלתי לקרוא את 'ימי הנטישה' הצהרתי מיד ש"לא נפלתי". אבל איך שנפלתי. השפה הפשוטה והסיפור שמתחיל כבנאלי (בעל עוזב אישה) הטעו אותי. לקחו כמה ימים עד שהבנתי שהספר הזה עושה לי משהו, ובגדול. לכל אורך הקריאה (שבועיים מסויטים) הסתובבתי בעולם בתור כדור מאוגרף של חרדת נטישה. נדירים הספרים שנגעו בי בצורה עד כדי כך עמוקה. מה שאני אוהבת באמת, מה שהכי עושה לי את זה, בספרות וגם בחיים, זו היחשפות. היחשפות אמיתית, מגעילה, נוטפת רפש פנימי. וזה מה שיש בספר הזה. חשיפה מוחלטת, אכזרית, של הנפש האנושית. מבחינתי הספר הזה היה סוג של תיקון. ארבעה עשר הימים שקראתי בו היו ימי הנטישה שלי, סופסוף השתחרר איזשהו פקק בפנים, אימצתי את חרדת הנטישה שבין כה טבועה בכולנו (החרדה הכי גדולה היא שיום אחד ננטוש את עצמנו), נתתי לעצמי להרגיש אותה. זה היה חתיכת מסע.

» ביקורות נוספות של תמר
» ביקורות נוספות על ימי הנטישה