ביקורת ספרותית על ימי הנטישה מאת אלנה פרנטה
ספר טוב

---

את הספר של פרנטה התחלתי לקרוא ביום חמישי, מיד לאחר התוכנית המצמררת על שירה איסקוב ניצולת נסיון הרצח בידי בעלה.
התחלתי לקרוא ונמלאתי כעס גדול.
כעס דוקא על אולגה, אשת בית מסורה, 2 ילדים, כלב ובעל שהודיע פתאום משום מקום שהוא עוזב את הבית.
נכון, הידיעה נפלה כרעם ביום בהיר.
‌אבל אולגה בוחרת לא לשחרר, היא נמלאת קשת רגשות, זעם, קנאה, נקמה, התקרבנות ומה לא.....היא מקללת, מנבלת את הפה, משתמשת בשפה בוטה וגרפית כיאה לדם הנפוליטני שזורם בעורקיה.
‌
רציתי לצעוק מבין השורות, יאללה, אולגה שחררי, תרימי ראש, לא מתאים לך ככה להוריד את עצמך.

אולגה הפגועה עד עמקי נשמתה מתחילה לחפור, לחקור, לברר, להבין למה.
היא שואלת, מתחקרת, עוקבת ולא מרפה.
מבררת פרטים על בעלה מריו עם מי מסתובב? עם מי הוא בוגד בה?

אולגה מתחילה להזניח את עצמה, את הילדים ואת הכלב.
זכרונות ישנים על אישה נטושה מעברה ודרך התמודדותה האומללה שהפכה לרכילות השכנים צפים ועולים בזיכרונה, גורמים לה לבכות על מר גורלה.

אילו ימי הנטישה אשר על אולגה להתמודד לבד מול כל המתלות, המחשבות על למה? מה לא עשיתי בסדר? הרי את כל חיי הקרבתי למענו... נשארתי בבית, עברתי עיר, הקדשתי את כל כולי והנה... עזב אותי, בגד בי.
ואני ממשיכה לזעוק ביני לבין עצמי, אולגה קדימה, נערי כתפיים, הרימי ראש וקחי את החיים שלך קדימה את יכולה.
די להתקרבנות!!!
האם אולגה הקשיבה לזעקתי?

בכתיבתה המופלאה של פרנטה הקולחת הנוקבת החודרת, אנחנו עולים ויורדים כגלים אל מול כל קשת הרגשות.
ספר שקשה מאד להניח מהיד ונקרא ממש בנשימה עצורה.
מומלץ!!

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על ימי הנטישה