ביקורת ספרותית על ימי הנטישה מאת אלנה פרנטה
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 22 בפברואר, 2017
ע"י עינתי


לא לבעלי לב חלש.
היו קטעים בספר שחשתי את המבוכה והכאב עבור הדמות וההתנהגות שלה, לפעמים כעסתי עליה ולפעמים רחמתי ולפעמים נחרדתי מהמחשבה על הקלות בה ניתן להישבר לרסיסים. בעיני זוהי נקודת החוזק של הספר הזה - מנעד הרגשות בו מעביר גם *אותך* רכבת הרים רגשית (אם התחברת לסיפור) וכשאתה מסיים אותו יש צורך בהסדרת הנשימה ופעימות הלב מהחודשים המוטרפים המתוארים בו. לב שבור זה באסה, אהבה הרבה פעמים יכולה להיות באסה - שניהם עניין סופר כואב כשהם קורים, הדמות לא מסתירה את הטירוף שמשתלט עליה וזה גרם לי לחשוב על איך אפשר לייצר את הבאלאנס הזה באהבה- כזה שגם אם היא נגמרת, לא נשארת מרירות הרסנית. אחד הדברים שהיא מזכירה בכל מיני הזדמנויות בסיפור זה את הקריירה האבודה שלה שנתנה לה לחמוק מידיה בכל מיני הזדמנויות בחייה הצעירים יותר. אני חושבת שזה לא רק הקריירה, אבל היא בהחלט מרכיב חשוב בהרכבת זהות עצמית ומימוש בחיים הבוגרים. כאמור, זה לא הכל - והטירוף שאוכל אותה אחר הפרידה נדמה כמעין wakeup call כללית עבורה, ועבור חייה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עינתי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
Hill - בהצלחה :) מוזמנת לספר האם ההזדמנות השניה תרמה במשהו.
Hill (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
"הקלות בה ניתן להישבר לרסיסים".. תודה על הביקורת. אני נותנת צ'אנס נוסף לספר. בפעם הקודמת קראתי חצי והנחתי בצד בדיוק בגלל כל מה שתיארת.
עינתי (לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
עוכר שלווה! זה בדיוק המונח..
תודה לכולם על ההערות והמשוב (בת-יה, כתבתי "פידבק" ואז ערכתי מחדש :). מעריכה את זה מאוד.
dina (לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
סופרת נדירה. והספר מצוין ועוכר שלווה.
מורי (לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
בת-יה, מסכים לרוב, אבל לפעמים מילה לועזית עושה את הטון נכון.
בת-יה (לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מעניינת, אם כי אני מעדיפה כתיבה עברית בכל הקשור לספרים: באסה = עוגמת נפש. בלאנס = איזון. ובהמשך: קריאת השכמה.
לא חסרות לנו מילים בעברית - אז למה לא להשתמש בהן.
מורי (לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אני סברתי שזה אחד הספרים היותר היסטריים שקראתי מעודי ולגמרי עלבון למין הנשי.
עינתי (לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
תודה חני - לא יכולתי להסכים יותר.
חני (לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
כתבת יפה... נראה לי שהכי טוב זה תמיד להמשיך הלאה.
מותר כמובן להתרפק מדי פעם אך לדעת
שהעיניים שלנו מקדימה מסיבה מסויימת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ