לפעמיים צריך מזל להיוולד בתקופה היסטורית ,תרבותית ,חברתית מסוימת,במיוחד אם את בת-אשה .אני שנולדתי במחצית המאה שעברה וגדלתי בצידי התפתחות המהפכה הפמיניסטית ולתוך שיוון זכויות הנשים מבלי לאכול חצץ מדי בנושא -כאשר אני קוראת את הספר הנהדר הזה -אני חשה במזלי ההיסטורי להיוולד בזמן מסוים ,בתרבות מסוימת {מערבית}כילדה ,כאשה וכאדם שיש לו הכלים לחיות באופן שוויוני {מבלי להיכנס כרגע לוויכוח כמה שוויוני ושיש עדיין להלחם כל הזמן על השוויון הזה בחברה הגברית והנשית }.וכל התובנה הזאת שוב עולה בי בעקבות הקריאה בספר .
הספר הזה הנו מעיין רומן חניכה ביוגרפי של המחברת שמבוסס על שמונה סיפורים אשר במרכזם הילדה -דל ג'ורדן שגדלה במחוז אונטוריו שבקנדה בשנות השלושים עד החמישים של המאה שעברה .הסיפורים הללו נעים מתקופת הילדות,דרך תסכולי גיל -ההתבגרות ,ההתוודעות למיניות הגברים ,הנשים ושלה עצמה ועד לכניסתה לאוניברסיטה .
דל ילדה חכמה , אינטליגנטית ,סקרנית לאין קץ לדעת ,לקרוא על דברים ולהרחיב את ידיעותיה באמצעות אנציקלופדיות שאמה מוכרת במרחבי המחוז לחקלאים העניים והבורים ,וכן באהבתה ומשיכתה לקריאת רומנים וספרים קלאסיים אנגליים בעיקר . יחד אם זאת היא אינה חפצה מתנהגת ומרגישה כילדה יוצאת דופן מבחינה אישית וחברתית בבית הספר ומול חבריה וחברותיה . אביה הנו חקלאי קשה יום ,אחיה -ילד ובוגר מחוספס ודיי בור בהתנהגותו , ואמה -היא לדעתי הדמות הכי נהדרת, מסקרנת,והראשית ברומן הזה .אמה הנה אישה שהקדימה את תקופתה . החל בהשקפותיה הדתיות -האגנוסטית חזקה -{ הטוענת כי הבעיה לגבי הוכחת קיומו של האל או ישות אלוהית כלשהי אינה ניתנת לפתרון במהותה, או שאין לבני האדם כלים לשפוט לגביה}. וזאת לאור הדתיות העמוקה שקיימת בתוך משפחתה ,ובעיירה שבה כל תושביה מאמינים אדוקים אם כי מתפצלים לכיתות אמונה נוצריות שונות. והילדה ג'ורדן באיזשהו שלב בחייה כשהיא רוצה להשתייך חברתית היא דבקה באחת הכנסיות הללו למרות שאמה מלגלגת עליה בנושא אבל אינה מונעת ממנה ללכת או לפתח את אמונתה .דרך העיקרון שלאורו מתנהלת אמה: חייה ותן לחיות. מול בעלה ,ילדיה ושתי דודותיה האחרות המנסות ומצליחות לא פעם לבזות וללעוג על התנהלות האם כרעיה ,כעקרת בית שאינה מוצלחת,וכאם שאינה מתנהלת לפי הקודים החברתיים שלהם.הבוז והלעג מופנים גם לילדה ג'ורדן שמתביישת באמה ,מפתחת כלפיה ריחוק,אולם האמביוולנטיות כלפי האם לא נפסקת כי ג'ורדן מבינה בחושיה שאמה והיא נוצקו מאותו דפוס של סקרנות אינטלקטואלית .
עוד פן בהתנהלות האם היא בהערכתה כבר באותה תקופה כי ידע ולימוד זה כוח ,זה מנוף להתפתחות האדם ובטח לגבי בתה. חשיבתה והתנהלותה הנם כל כך חריגים בנוף החברתי של העיירה שמגבירים את חריגותה של האם ,אבל מחלחלים כמי -תהום בתודעת הבת ומעצבים את דמותה לאחר מכן כנערה מתבגרת וכאשה .
הסיפורים אשר מתמקדים בבגרותה של ג'ורדן ובסקרנותה בגילויי המין ,יחס החברה כלפי נושא הבתולים ,אמצעי המניעה {הפרימיטיביים }ומערכות היחסים בין הבנים אופיים והתנהגותם ,הנם סיפורי מראה המנגישים כיצד ,איך ובאיזו
אטמוספירה חברתית וגאוגרפית התנהלו חיי ההבנות המתבגרות הללו ,כיצד הרוב - שהלכו בתלם החברתי שמטרתן להינשא,{איסוף חפציי נדוניה ,מראה חיצוני מוקצן,קיום יחסי -מין מתוך מחשבה /תודעה לגרום לגבר להתחתן עימם בלית ברירה , או בהסתבכות הריונית אשר מביאה אותן להתחתן עם מי שאינו מה שהן ייחלו מלתחילה},והמיעוט שבבנות כמו ג'רדון שאף היא לא חוסכת מעצמה הרפתקאות רומנטיות ומיניות, נשארת בתחושתה הנערה הפרועה ,הלבושה ברישול , השונאת אולמי ריקודים,המבקרת ובזה במחשבותיה את התנהגות הבנים ,אולם יחד עם זאת יודעת כי עליה לאמץ קודי התנהלות כדי לא היות חריגה חברתית.
כשאני עושה השוואה בין ספרה של מונרו לבין זו של אטווד {עין החתול} ,{מונרו יותר מבוגרת ב-8 שנים }אין ספק שמיד בולט המכנה המשותף של המקומות הגאוגרפיים שבהם שתיהן גדלו ,אם כי לא בחפיפה הדוקה .{אטווד נדדה עם משפחתה למחוזות צפון מערב של קנדה ,ומונרו חייתה במחוז אונטוריו } אופיו של הבית שבה גדלו מבחינה אינטלקטואלית, תיאור התקופה החברתית ,המינית בגיל ההתבגרות וההתגבשות לנשים מודעות לעצמן ,למעמדן, לעצמאותן תוך תהליך בלתי- פוסק של התנגשויות,היסוסים ,ומפלות בחייהן כנשים וכאמניות .
הכתיבה בספר קולחת,אינה מעיקה כלל ,אפשר גם ליהנות ממנו כרומן התבגרות ללא עמקות . הספר הזה הנו השני שמונרו פרסמה בחייה הספרותיים יצא ב-1971 כשהיא בת 40 .
הספר במהדורה הזאת תורגם שנית ע"י אורטל אריכה ,התרגום לדעתי טוב ואינו מחבל בספר . כריכתו כמו רוב הכריכות של זב"מ -הנן שטחיות ,וחבל שכך ,לספר הזה מגיע קצת יותר תשומת לב וקיבוע זיכרון הוויזואלי לגביו .
