ביקורת ספרותית על חיי נערות ונשים מאת אליס מונרו
ספר מעולה

---

מלכה, מלכה, אליס מונרו, אין עליה!
כוכב זוהר של איכות מזהירה בתוך ים של כתיבה בינונית, רדודה ובנאלית.
כל ספר שלה שאני קוראת עולה על קודמו. אם היא לא מקבלת פרס נובל לספרות אז צריך לשרוף את המועדון, אני רצינית!
לא יאומן שהספר הזה נכתב באונטריו הכפרית שבקנדה ב 1968. הוא כל כך חד, מעודכן וחדשני כאילו נכתב אתמול בניו יורק.

זהו, נפטרתי מכול השבחים, ועכשיו כמה מילים על הספר עצמו.
מונרו לוקחת אותנו לעיירה קטנה בקנדה של שנות ה-40'. לכאורה, מקום רחוק מאיתנו אלפי שנות אור. זהו מקום נבער, קרתני, צר אופקים ודתי מאוד. הסיפור, האוטוביוגראפי למחצה, מהדהד פרטים רבים מהאוטוביוגראפיה של מונרו, "המראה מקאסל רוק" שיצא גם הוא בעברית בשנה שעברה, אם כי נכתב כ 40 שנה לאחר "חיי נערות ונשים", הרומן היחיד שמונרו כתבה.

הסיפור נכתב מנקודת מבטה של מתבגרת בשם דל ג'ורדן. בחורה נבונה ודעתנית, בת דמותה של מונרו עצמה, שגדלה בעיירה דומה בשנות ה-40' בקנדה הכפרית.
ג'ורדן חווה התבגרות, התרחקות מהמשפחה וגיבוש זהותה כאישה וכסופרת. אך המיוחד בסיפור הוא לאו דווקא חוויותיה של דל אלא הכתיבה המשובחת וחודרת הקרביים של מונרו.
מונרו כותבת כמו פתולוג, שמסיר את השכבות החיצוניות של העור, ווחודר לתוך האמת הפנימית של הגוף והנשמה. צריך פשוט לקרוא כדי להבין.

זוהי כתיבה נשית במיטבה, לא כתיבה שטחית וברברנית כמו רבות מהסופרות הישראליות הכותבות עכשיו, אלא כתיבה בהירה, איכותית ונבונה שנותנת מקום לקול הנשי הייחודי. למה שקורה בנבכי נפשה של אישה צעירה ומיוחדת שמחפשת ומוצאת את קולה.
שאפו גדול, גברת מונרו!

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על חיי נערות ונשים