ביקורת ספרותית על חיי נערות ונשים מאת אליס מונרו
ספר מעולה

---

"אני חושבת שחייהן של נערות ונשים עומדים להשתנות. כן. אבל השינוי הזה תלוי בנו. עד כה, כל מה שהיה לנשים היה הקשר שלהן עם גברים. זה כל מה שהיה לנו. לא היו לנו חיים משלנו באמת, לא יותר מאשר לבהמות משק. ... אבל אני מקווה שאת - תשתמשי בשכל שלך. תשתמשי בשכל שלך. אל תיתני לדבר להסיח את דעתך. ברגע שאת עושה את הטעות הזאת, לתת לגבר - להסיח את דעתך, חייך לעולם לא יהיו עוד שלך. את תישאי בעול. נשים תמיד נושאות בעול".

אמא של דל ג'ורדן, אתאיסטית, פמיניסטית ועצמאית, מנהלת חיים יוצאי דופן במחוז כפרי באונטריו שאחרי מלחמת העולם השניה, ומתכננת את עתידה של דל, שבזכות חכמתה אמורה לזכות בהשכלה גבוהה ובחיים טובים יותר. בעיני הבת היא קצת מודל לחיקוי וקצת מקור לבושות. דל מתבגרת, חוקרת את הדת, מביטה במוות, מתנסה במיניות ובאהבה. זה הכל.

אבל אצל אליס מונרו - כל זה הוא עולם ומלואו. ההתבוננות, התחושות, הדקויות, ההרהורים - כל אלה תופסים את מרכז הבמה ומעוררים זכרונות חבויים אצל הקורא - טוב, על מי אנחנו עובדים: על הקוראת. במבט חודר ובלב חומל, מונרו מתארת את הפחדים, הספקות, התשוקות, הכמיהה והגיחוך שבאנושיות. תענוג צרוף.

» ביקורות נוספות של כרמיתה
» ביקורות נוספות על חיי נערות ונשים